מגידש נ' סעדה

פסק דין

במהלך שנת 2008, נוצר בין התובע לנתבע, אשר להם היכרות קודמת, קשר שבמסגרתו מסר התובע לנתבע סכום של 50,000 ₪, שאת השבת חלקם הוא תובע כעת. התובע דורש כי הנתבע ישלם לו 11,500 ₪ שטרם שולמו לו לטענתו, בתוספת ריבית של 5 שנים, 7,000 ₪ שכר עבודה וכן פיצוי בעד השקעות נוספות שהשקיע אצל הנתבע, סה"כ 30,174 ₪.

לטענת התובע, הוא מסר את הכסף לנתבע בשלבים ובחלקים שונים, במטרה לסייע לו בהקמת מוסך וכנגד התחייבות של הנתבע להכניסו כשותף במוסך זה.

לתמיכת טענותיו, הציג בפני התובע מסמך הנושא את הכותרת "חוזה עבודה" (ת/1), שאין בו פרטים והוא איננו חתום על ידי מי מהצדדים ולכן לא יכול להיחשב כראיה לטענה כלשהי, מה גם שלטענת הנתבע הוא לא מכיר את המסמך הזה וראה אותו לראשונה רק במהלך הדיון שהתקיים בפני.

הנתבע, שהותיר עלי רושם מהימן, הסביר כיצד החזיר לתובע עד כה סכום של 46,000 ₪ ואמר כי הוא מוכן להשיב לו את 4,000 ₪ הנותרים, בתוספת ריבית של כל השנים במהלכן לא שילם לו, אך לא יותר מזה.

לטענת הנתבע, במהלך התקופה מאז קיבל מהתובע את אותם 50,000 ₪, הוא העסיק אותו במוסך ושילם לו שכר חודשי של 5,000 ₪ (לתמיכת טענה זו, הציג בפני הנתבע תלושי שכר – נ/1 שעל נכונותם, אף התובע לא חלק).

עוד טען הנתבע כי את השקעות התובע במוסך, בהביאו אל המקום אסלה, ניאגרה, כיור ומכונת צילום ופקס, הוא השקיע מרצונו הטוב ולא ביקש תמורתם כסף. גם טענה זו אושרה על ידי התובע.

הנתבע הוסיף וטען כי לדעתו התובע הגיש נגדו את התביעה מכיוון שכעס על עדות שהוא סרב לתת לטובתו, בתביעתו נגד המוסד לביטוח לאומי, יום לפני כן, מכיוון שלא הסכים לומר בשבילו דברים שאינם אמת.

ואכן, גם הנתון העובדתי הזה, אושר על ידי התובע שאמר:

"אנחנו היינו בבית המשפט בקשר לתאונת עבודה שלי ביום 25.7

ויום למחרת הגעתי לבית המשפט והגשתי את התביעה הזו נגד הנתבע".

מטעמו, העיד התובע את מר משה אלוש, שסיפר סיפור נקודתי, שאיננו קשור לנושא שבמחלוקת בתביעה בה אני נדרשת להכריע ואשר ממנו עולה, לכל היותר, רושם בדבר קושי כלכלי אצל הנתבע.

בהעדר ראיות כלשהן לתמיכת טענות התובע בדבר גובה החוב של הנתבע אליו וכשהנתבע איננו חולק על עצם קיומו של חוב, אך טוען שחוב זה מסתכם ב- 4,000 ₪ בלבד, הגעתי למסקנה כי לא אוכל לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום כלשהו שהוא מעבר לחוב שבקיומו הוא מודה.

הנני מקבלת אם כן את התביעה בחלקה באופן שבו אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 4,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מאז 1.1.2009 ועד ליום התשלום בפועל. שאר חלקי התביעה, נדחים.

אין צו להוצאות.

זכות להגשת בקשה לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: