מגידיש נ' דדון

החלטה

1.המשיב שכר בית מהמבקש – ולהבטחת ביצוע התחייבויותיו הפקיד בידו שטר בטחון ע"ס 50,000 ₪. ביום 30.5.11 הגיש המבקש את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ בקרית גת.

המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר ותמך אותה בתצהיר לאקוני בו הסתפק באמירה כי "הזוכה הציג השטר לפרעון מבלי שהתקיימו התנאים המקדימים הקבועים בחוזה להצגת השיק".

בהחלטה מיום 25.4.12 דחה רשם בימ"ש השלום בקרית גת (כב' הרשם י. בוקר) את ההתנגדות מחמת העדר טענות קונקרטיות כנגד השטר והעדר ראיה כלשהי התומכת בהתנגדות הלאקונית לביצועו.

עוד בטרם נדונה, ונדחתה, ההתנגדות לביצוע השטר (בבית משפט השלום בקרית גת) הגיש המשיב תובענה בסד"מ נגד המבקש בבית משפט השלום באשדוד לתשלום פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרות נטענות של הסכם השכירות על ידי המבקש – כפי שטען להם המשיב.

ששה חודשים לאחר שנדחתה התנגדות המשיב בהליכי ביצוע השטר – פנה המבקש בבקשה לבימ"ש השלום באשדוד (ביום 25.11.12) לדחיית תביעת המשיב על הסף בטענה כי החלטת בימ"ש השלום בקרית גת – בה נדחתה התנגדות המשיב לביצוע השטר –מהווה מעשה בית דין – המונע בעדו מלשוב ולהידרש לסוגית הפרות הסכם השכירות הנטען.

ביום 5.2.2013 דחתה כב' הרשמת (בבימ"ש השלום באשדוד) ע. גיא את בקשת הדחייה על הסף – שכן דחיית ההתנגדות בהליך השטרי, על עילותיו הספציפיות לא יצרה מעשה בית דין לעניין התביעה שבפניה שעילותיה הנטענות – הפרת הסכם השכירות.

בפני בקשת המבקש לרשות לערער על החלטה זו.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן ובתיקי בתי המשפט קמא (בימ"ש השלום קרית ובימ"ש השלום אשדוד) לא מצאתי מקום למתן רשות לערער.

טענת המבקש בבקשת הדחייה על הסף כי ההחלטה שדחתה את התנגדות המשיב לביצוע השטר יצרה "מעשה בית דין" גם לעניין תביעת המשיב, נגד המבקש, בביהמ"ש באשדוד – איננה ממין העניין ובדין נדחתה על ידי כב' הרשמת ע. גיא.

השטר שהגיש המבקש לביצוע (בלשכת ההוצל"פ בקרית גת) הוגש בהליך שטרי ובעילה שטרית מובהקים – ללא טיעון נוסף לעניין עסקת היסוד (הלוא הוא הסכם השכירות).

ההנמקה לדחיית התנגדות המשיב לביצוע השטר התבססה כאמור על העדר פירוט לטענות ההתנגדות הן במישור העילה השטרית והן במישור עסקת היסוד (הסכם השכירות).

לעומת זאת, התביעה שהגיש המשיב בבית משפט השלום באשדוד – עילתה המפורשת והמפורטת (בכתב התביעה) הינה בהפרות נטענות אלה ואחרות של הסכם השכירות.

בנסיבות אלה אין לראות את החלטת כב' הרשם י. בוקר (הדוחה את התנגדות המשיב לביצוע השטר) כמקימה מעשה בית דין לעניין תביעתו החוזית של המשיב כנגד המבקש.

3.טענתו הנוספת של המשיב הינה כי עפ"י תקנה 101 (א) (1) לתסד"א – הסמכות לדחות תובענה על הסף נתונה ל"בית המשפט או רשם שהוא שופט". על כן – כך הטענה – לא הייתה מוסמכת כב' הרשמת ע. גיא (שאינה שופטת) לדון מעיקרא בבקשת הדחייה על הסף ואף לא לדחותה.

איני מקבל טענה זו.

רשם, שאינו שופט, אינו מוסמך לדחות תביעה על הסף בחלופות השונות המנויות לעניין זה בתקנה 101 לתסד"א – וזאת מאותו הרציונל שבמבנה הסמכות השיפוטית מכוחו הרשם (שאינו שופט) אינו מוסמך ליתן פסקי דין באותן העילות – סמכות שיוחדה לשופט (ולאחר התיקון האחרון, ובמגבלות סכומי התביעה הרלבנטיים, גם לרשם בכיר).

אולם – אין הדבר שולל סמכותו של הרשם לדחות בקשה וטענה לדחייה על הסף – שכן החלטה שכזו אין בה את היבט "סיום ההליך" – שהוא אשר יוחד לשופט או לרשם שהוא שופט.

למעלה מן הצורך אוסיף כי במאי 2012 מונתה כב' הרשמת ע. גיא ל"רשם בכיר" . ההחלטה דנן ניתנה ביום 5.2.2013. התביעה שבנדון הינה תביעת סד"מ לתשלום 20,000 ₪ - ובתביעה שכזו – עפ"י סעיף 85 א' לחוק בתי המשפט מוסמך גם מוסמך לדון רשם בכיר – לרבות קבלת החלטה למחיקה על הסף בעילת מעשה בית דין.

4.אשר על כן – אני מחליט לדחות את בקשת הרשות לערער.