מגיד נ' בדלבייב ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 27/5/11 .

לטענת התובע במועד הנקוב, הוא נסע בכיכר אליה נכנס מכיוון רחוב אלי כהן בבת ים. לטענתו, לאחר שכבר נסע בתוך הכיכר נכנס לכיכר מימינו, מרחוב כ"ט בנובמבר, רכב הנתבעת 1 אשר לא עצר ולא נתן לו זכות קדימה כפי שמוטל עליו ופגע ברכבו בצידו הימני הקדמי. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב, הגיעה הנתבעת 1 אל הכיכר , עצרה כנדרש וראתה את רכבו של התובע מרוחק ממנה כשהוא עוצר במעבר חצייה על מנת לאפשר להולכי רגל לעבור. לטענתה, הואיל ונתיבה היה פנוי היא החלה בנסיעה בכיכר וכאשר כבר השתלבה בנסיעה בכיכר כאמור, הגיע רכבו של התובע במהירות ופגע בה . לטענתה ראייה להילך כתאונה כפי גרסתה ניתן למצוא בכך שמוקד הפגיעה ברכב התובע נמצא בחלקו הקדמי ואילו אצלה בחלקו השמאלי הקדמי של רכבה – עדות לכך שרכבה כבר השתלב לנסיעה בכיכר בזמן התאונה. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות מקום האירוע וכן, תמונות המתעדות את הנזק לרכבים המעורבים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי כל אחת מן הגרסאות אינה נקייה מספקות וכי על כל אחד מן הצדדים מוטלת אחריות ולו חלקית לאירוע והכל כפי שיפורט להלן.

 כך, עיון בתמונות הנזק לרכבה של הנתבעת 1 מעלה כי אמנם, כטענתה הנזק לרכבה מתרכז בחלקו השמאלי של רכבה באיזור הדלתות במרכזו . זאת ועוד, אין עוררין כי מיקום הפגיעה ברכבו של התובע מרוכז בחלקו הקדמי של רכבו. מיקום הפגיעות כאמור יש בו בכדי לשלול גרסת התובע ולפיה פגע רכב הנתבעת ברכבו שכן, לו גרסתו היתה נכונה כי אז היה מצופה שהנזק לרכבה של הנתבעת 1 יתמקד בחזית רכבה ולא בצידו ואילו הנזק לרכבו יתמקד בצידו ולא בחזיתו. יחד עם זאת, מיקום הנזק ברכבה של הנתבעת 1 כאמור אף אינו תומך באופן מוחלט בגרסתה שכן, לו אמנם גרסתה היתה נכונה כי אז היה מצופה שהנזק לרכבה יהיה בחלקו האחורי ולא בצידו של הרכב בחלקו האמצעי. מתוך מיקום הנזקים נמצאתי למדה כי הנתבעת 1 החלה את השתלבותה בכיכר ברם לא השלימה אותה.  

יחד עם זאת, כאמור הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהונחו בפני לשני הצדדים אחריות לאירוע. במה הדברים אמורים?-

 ראשית, אין עוררין כי הואיל והנתבעת 1 השתלבה בנסיעה בכיכר ומשכך, היה עליה לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בכיכר. תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 מגדירה המושג "מתן זכות קדימה כדלקמן:

 "אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם".

בנסיבות כפי שהונחו בפני אינני סבורה כי הנתבעת קיימה את חובתה כאמור באשר היה על התובע להאט את מהירות נסיעתו על מנת להימנע מפגיעה ברכבה אשר כאמור טרם השתלב לנסיעה בכיכר. משכך, הנני סבורה כי לנתבעת 1 אחריות מסויימת לתאונה.