מגדל חברה לביטוח בעמ ואח' נ' חזיזה ואח'

ותביעה שכנגד

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים מיום 19/12/03 ! – על פי הנטען בכתב התביעה הרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") נפגע כאשר הרכב של הנתבעת-1 (להלן: "רכב הנתבעת") נסע בצומת במהירות מופרזת והתעלם מתמרור עצור אשר בכיוון נסיעתו ופגע בצידו הימני של רכב התובעת.

בכתב ההגנה (ובכתב התביעה שכנגד), נטענה גרסה שונה, על פיה, הנתבעת נסעה לאט ולא יכלה לפתח מהירות עקב עצירתה בתמרור עצור. לאחר שראתה, כי הכביש פנוי החלה בנסיעה ואלו נהגת התובעת התעלמה מתמרור "תן זכות קדימה" הגיחה ונכנסה לדרך מבלי לשים לב לתנועה בכביש ופגעה במרכז רכב הנתבעת בדלת הימנית וגרמה לנזקים לרכב, זאת מבלי לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים כבר בדרך שאליה הגיעה רק עתה נהגת הנתבעת.

העידו בפני נהגת התובעת והנתבעת. נהגת התובעת חזרה על גרסתה, כי הגיעה מרח' שיש בו תמרור האט, וכאשר הייתה כבר בצומת, הגיעה הנתבעת מכיוון בו יש תמרור עצור, היא הייתה בתוך הצומת והנתבעת "נכנסה בה", לדבריה "יצאתי לקראת הצומת, והיא פשוט באה במהירות וזה היה ממש הייתי כמעט לא הייתי באמצע הצומת, אבל ממש יצאתי לכיוונה". נהגת התובעת הניחה שהנתבעת לא עצרה בתמרור עצור כי באה במהירות, אך הודתה כי גלשה לצומת ולא ראתה שהנתבעת לא עצרה.

הנתבעת חזרה על גירסתה, לטענתה היא עצרה עצירה מוחלטת 4 גלגלים בתמרור עצור לפני מעבר חציה, היא זוכרת ששכן שלה עבר במעבר החציה והיא נופפה לו לשלום, וכשהתפנתה לה הדרך והחלה לנסוע, כמעט סיימה את הסיבוב והתובעת נכנסה בה מצד ימין של הדלת והחזירה אותה לאי התנועה. לדבריה, גלשה לאט לאט כשהכל פנוי. לטענתה, ראתה את הרכב של התובעת עומד בתמרור "האט". אין לה תמונות של הרכב ואין לה דו"ח שמאי הרכב קיבל מכה ולא השתלם לה לתקן. הנתבעת הסבירה, כי התביעה הוגשה 10 שנים לאחר הארוע והתביעה שכנגד באה אך מתוך הצורך להתגונן. לדבריה, יש לה עד לתאונה אך הוא לא הגיע להעיד ואם יוזמן יבוא.

הוצגו בפניי תמונות רכב התובעת אשר נפגע בחלקו הקדמי הימני. ב"כ הנתבעת טען, כי הנזק ברכב מלמד שהתובעת יצאה לאחר שהנתבעת כבר הייתה בתוך הצומת, שכן הנתבעת באה משמאל של התובעת ולו הייתה מגיעה באיחור, הייתה צריכה לפגוע לה בחלק השמאלי.

בחינת עדותן של הנהגות ומתווה הצומת, כאשר לכל אחת מן הנהגות היה תמרור אזהרה בכיוון נסיעתה, מלמדים ששתיהן היו צריכות להיכנס לצומת ביתר זהירות ומשלא נהגו כך אירעה התאונה. בידי כל אחת מהנהגות היה למנוע את התאונה לו היתה נוהגת בזהירות כפי שחייב מתווה הדרך. יצויין, כי באופן מפתיע אף אחת מן הנהגות לא טענה, כי בלמה את רכבה משהבחינה ברכב האחר, דבר שמלמד על חוסר זהירותן בכניסה לצומת - עד רגע התאונה הן לא הבחינו כי זו מתקדמת לעבר זו – יכול להיות שהן עצרו האחת בתמרור עצור והאחרת בתמרור אין זכות קדימה, אך משעברו את התמרור המשיכו בנסיעה אל הצומת חרף העובדה שתנאי השטח חייבו נסיעה זהירה ותשומת לב למה שקורה בצומת. בנסיבות אלה, אני קובעת שהאחריות לקרות התאונה והנזקים רובצת על שתי המעורבות בתאונה במידה שווה וכל אחת מהן נושאת באחריות בשיעור 50% לקרות התאונה.

אציין, כי הנזק שנגרם לרכב התובעת אינו מלמד כשלעצמו על המועד בו נכנסה לצומת, ואינו מלמד על רשלנותה של התובעת דווקא כפי שטוען ב"כ הנתבעת. כל אחד מהצדדים היה צריך להיות מספיק עירני כדי לראות את משנהו ולמנוע את התאונה. שתיהן העידו ששדה הראיה היה פנוי, אולם אף אחת מהן לא ראתה את רעותה.

אעיר עוד, כי לא ראיתי לקחת בחשבון לחובת הנתבעת את העובדה שלא הציגה תמונות של רכבה ממועד הארוע, כאשר התביעה הוגשה בשיהוי לא מוסבר של שש שנים וכאשר הנתבעת לא הייתה מבוטחת בביטוח צד ג' ומכאן שלא מעורבת חברת ביטוח שאמונה על שמירת מסמכים ותיעוד. אכן יש לשער כי הנתבעת לא צפתה שלאחר כל כך הרבה שנים תוגש תביעה. התובעים גרמו בשיהוי לנזק ראייתי, שאף הוא כשלעצמו מצדיק את אי קבלת התביעה במלואה.

משכך, ומשהוכח בכתב התביעה נזק של 5,210 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,605 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום למבוטח.

אשר לתביעה שכנגד – לא יכולה להיות מחלוקת, כי גם לרכב הנתבעת נגרם נזק. הנזק לא הוכח לא בתמונות ולא בחוות דעת שמאי. הנתבעת, כזכור, העידה, כי מדובר היה ברכב ישן שלא ראתה כדאיות בתיקונו ואלו בכתב התביעה שכנגד נטען, כי על פי חוות דעת שמאי הנזק היה 1,450 ₪ + מע"מ, דא עקא שחוות דעת שמאי לא הוצגה, שכן נטען כי מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו שפיר ורק לאחר תשלום שכר טרחת השמאי יינתן דו"ח שמאי לנתבעת. יצויין, כי הנתבעת לא הייתה מגישה תביעתה לולא הגישה התובעת תביעתה שלה ואכן זו משמעותה של תביעת שכנגד, משהגישה התובעת תביעתה, זכאית הנתבעת להעלות טענות שכנגד בדבר נזק שנגרם לה בגין אותו ארוע.

בנסיבות אלה, ומשאין ספק, כי נגרם גם לנתבעת נזק, נוכח הנזק הראייתי שגרמה התובעת בהגשת התביעה לאחר שנים כה רבות, ונוכח העובדה שהתובעת שכנגד לא נחקרה כלל על שיעור הנזק שנגרם לה ועל טענותיה בעניין זה בכתב התביעה, אני רואה לאמוד את 50% מנזקה של התובעת שכנגד על דרך האומדנא בסכום של 600 ₪.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום התאונה.

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העדים מטעמו.

ניתן היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: