מגאמסה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית, שניתנה בגין נהיגה במהירות של 135 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

עיינתי בחומר החקירה ואני מוצאת שקיימת תשתית ראייתית לכאורית המבוססת על דוחות השוטרים.

השוטר המודד הפעיל את המכשיר, לכאורה, עפ"י החוק והנהלים, ואף סימן את הריבועית המתייחסת לשמירת קשר עין רצוף. מתוך נסיבות המקרה שכתב עולה כי המבקש המשיך בנהיגה במהירות גבוהה גם לאחר מדידתו, תוך שהניידת מצמצמת את המרחק ביניהם. אני מוצאת שיש בכך כדי להסביר, בוודאי ברמה לכאורית, את העובדה שהשוטרים הצליחו לעצור את המבקש רק לאחר 4 ק"מ. השוטר כתב את מקום ביצוע העבירה בדוח ואת מקום העצירה – סמוך לצומת צים.

השוטר הנוסף כתב דוח שתוכנו עולה בקנה אחד עם האמור בנסיבות הדוח.

המבקש אמר לשוטרים שעצרוהו: "אני צריך להגיע למפעל לקחת את הפועלים, אני מצטער ומתחנן, תעשה טובה ואני עכשיו אסע לאט".

לפני הקצין הפוסל טען: "נתקעתי בלי דלק...ואיחרתי לפועלים...אין לי דוחות מהירות בכלל. מצטער על העבירה".

בדברי המבקש יש משום הודאה בעבירה, והם עומדים בניגוד לגיליון ההרשעות שלו, כפי שיפורט להלן.

עבירת המהירות מסכנת את המבקש ואת יתר המשתמשים בדרך.

המבקש נוהג משנת 1995 וצבר לחובתו 12 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן משנת 2010 בגין אי ציות לתמרור 302, בגינה תלוי ועומד עונש פסילה על תנאי, שיהיה בר הפעלה אם יורשע המבקש בתיק זה. 5 מתו הרשעותיו הינן עבירות מהירות.

מכאן שעברו של המבקש מחזק את המסוכנות הנשקפת ממנו, ומצדיק צינון לתקופה בת 30 יום.

לא מצאתי בבקשה נימוקים שיש בהם כדי לאזן את הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי, ומשכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ו אדר תשע"ב, 20/03/2012 במעמד הנוכחים.

דלית שרון-גרין, שופטת

עריכת המסמך: אפרת גור