מגאדלה נ' מסארווה

פסק דין

1. ביום 16.1.12 בסביבות השעה 07:30, בבאקה אל גרבייה, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של

התובעת מסוג מאזדה (להלן: "המאזדה"), לבין רכבו של הנתבע מסוג ג'יפ .מ.וו (להלן:

"הג'יפ").

2.לגרסת התובעת, המתגוררת מול בית קרובי משפחתו של הנתבע, היא יצאה מחניית ביתה "עם הפנים קדימה" ונכנסה עם המאזדה אל החנייה שבבית משפחת הקרובים, כפי שהיא נוהגת לעשות בדרך כלל, על מנת שתוכל לצאת אל הרחוב בנסיעה לאחור וכדבריה: "מאחר וקשה לי לצאת, אני נכנסת קודם לחניה של השכנים ועושה רברס ואחר כך יוצאת ימינה לרחוב הראשי".

3.התובעת והנתבע אינם חלוקים ביניהם על העובדה שבעת שנמצאו בחניית בית הקרובים, ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב. המחלוקת בין השניים נטושה על השאלה האם במהלך כניסתה אל חניית בית הקרובים פגעה המאזדה בג'יפ כשזה היה במצב של עמידה (כגרסת הנתבע) או שמא החל הג'יפ בנסיעה לאחור מבלי שהבחין במאזדה שהיתה מאחוריו (כגרסת התובעת)?

4.בנוסף לכך, חלוקים הצדדים ביניהם בנוגע למידת הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה

מן ההתנגשות. בעוד התובעת טוענת כי המאזדה ניזוקה בצד השמאלי של חזיתה (כנף, פנס, דלת ומכסה מנוע), טוען הנתבע כי "שני הרכבים לא ניזוקו כלל וכלל ובמיוחד רכב התובעת" והוא מוסיף כי "ללא צל של ספק, אילולא היה עו"ד פעיל במקצועו ומחזיק בג'יפ ב.מ.וו מסוג 6x, התובעת כלל לא היתה מגישה את תביעתה...".

5.להוכחת טענותיה בדבר הנזק, צרפה התובעת דו"ח שמאי וחשבון שכר טרחתו בסך 500 ₪, תצלומים של הנזק והתיקון וחשבונית מס וקבלה מטעם המוסך בו תוקן הרכב, על סך 3,880 ₪ (סה"כ 4,380 ₪).

6.בעדותה בבית המשפט, טענה התובעת כי הנתבע עמד בחניית בית קרוביו כשמנוע רכבו דלוק, הוריד את ילדיו מהרכב ואז כשהחל בנסיעה לאחור, לא שם לב אליה ובעודה נוסעת לאחור בחזרה אל הכביש, פגע בה. לדבריה, מיד לאחר הפגיעה, כשהיא עדיין יושבת ברכבה, ניגש אליה הנתבע, שאל אותה מה קרה וכשהיא השיבה לו כי לא שם לב ופגע בה, הוא אמר לה ש"הכל בסדר ושהאוטו שלה בסדר ושתיסע לעבודה". התובעת, אשר סמכה על דברי הנתבע, כמו גם על דבריו של מר חוסני ביאדסה (להלן: "ביאדסה") שהיה במקום, נשארה ברכבה ונסעה למקום עבודתה. אלא שכאשר בקשה לצאת מן הרכב, גילתה שהדלת השמאלית שלו לא נפתחת וכי הכנף והפנס ניזוקו. לטענתה, כשפנתה אז אל הנתבע, הוא סרב לפצותה.

7.הנתבע מצדו, אישר בעדותו בבית המשפט כי אכן הוריד את בנו וחזר אל הג'יפ, אלא שלטענתו רק בשלב זה, ביושבו בתוך הרכב, כשהוא משוחח עם מר ביאדסה שהיה במקום "נגעה התובעת נגיעה קלה מאוד ברכבו מאחור". הנתבע אשר בכתב ההגנה שלו הכחיש מכל וכל את האפשרות שנסע לאחור וטען כי היה בעצירה מוחלטת, אמר בבית המשפט: "חד וחלק ומפורש לא נגעתי ברכב שלה, וגם היתה שם נגיעה מאוד קלה... לא יכולתי לנסוע מהר כי עמדתי בחניה שניים שלושה מטרים ומי שעושה רברס לא נוסע מהר. אם הייתי נוסע מהר ברכב שלי, אני הייתי הורס את כל הרכב".

8.מר ביאדסה שהיה עד לארוע, טען בעדותו כי אמנם שמע את הפגיעה בין שני כלי הרכב, אך לא ראה מה קרה. יחד עם זה אמר כי לא הבחין בנזק כלשהו לרכבה של התובעת.

9.לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם, עיינתי בתצלום ממקום הארוע (נ/1) ובראיות שהוגשו מטעם התובעת לתמיכת טענותיה בדבר גובה הנזק (ת/1-ת/3), אני סבורה כי דין תביעה זו להתקבל.

התובעת הותירה עלי רושם מהימן ושוכנעתי כי בעת הפגיעה היא כבר החלה בנסיעה לאחור על מנת לצאת מחניית השכנים, אליה נכנסה קודם לכן. זאת, לנוכח העובדה שהיא ידעה לספר כי הנתבע יצא מרכבו כדי להוריד את בנו אצל קרוביו ונכנס בחזרה אל הרכב – משמע שהיא הספיקה לראות התרחשות זו. מנגד, טען הנתבע כי "פתאום התובעת הגיעה..." רק בשלב שבו הוא דיבר עם מר ביאדסה, לאחר שהילד ירד והוא כבר ישב בחזרה ברכבו כשבכוונתו לצאת משם לאחור אל הכביש.

מסקנתי היא שבמהלך תחילת נסיעתו לאחור, ומבלי ששם לבו להימצאות המאזדה מאחוריו, פגע הנתבע עם הג'יפ בחזית המאזדה, אשר החלה גם היא לנסוע לאחור, בשלב זה.

10.משהוכחו רכיבי הנזק נשוא התביעה, התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 4,380 ₪ בתוספת הוצאות בסך 400 ₪, בסה"כ 4,780 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום

התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.