מגאדלה ואח' נ' חאג' ואח'

החלטה

1. ב"כ הנתבעת 3.1 הגיש בקשה לגבות את שכר טרחתו אשר נקבע בפסק הדין, מתוך סכום הערבות שהופקדה כתנאי למתן צו המניעה. מדובר בערבות בנקאית על סך של 30,000 ₪ שהופקדה לפיצוי הנתבעים בגין נזק שיגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני.

ס' 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 העוסק בערבות קובע:

"364. (א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו." (ההדגשה איננה במקור)

המבקשת לא הראתה ו/או הוכיחה כי הוצאות שכר טרחת עורך הדין שהיא מבקשת לגבות מהערבות הינן הוצאות שנבעו מהטיפול בסעד הזמני. משלא נטען לנזק כתוצאה ממתן הצו, אין מקום להורות על תשלום ההוצאות שנפסקו בהליך העיקרי, מתוך הערבות שהופקדה בבית משפט זה למטרת הסעד הזמני.

ראו ההחלטה ברע"א 3160/08 אליהו מזר נ' גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ (24.01.2010):

"לעניין דרישת המשיבה לשפותה בגין הוצאותיה המשפטיות ושכר טרחת עורכי דינה בקשר עם הדיון בבקשת רשות הערעור (סעיפים 2(א) ו-(ד) לעיל, ככל שהם נוגעים להליכים בבית משפט זה): ככלל אין זיקה בין הוצאות אלה, הנפסקות בסיום ההליך, שבגדרו בוטל הצו הארעי (תקנות 518-511 לתקנות) לבין הנזקים כתוצאה מכך שניתן סעד זמני מלכתחילה (נזקים הנתבעים ככלל לאחר סיום ההליך, בדרך של בקשה למימוש ערבות, או כתביעה עצמאית)." (ההדגשה אינה במקור)

כמו כן, במקרה כאן הופקדה ערבות ולא "עירבון" . ההסדר למימוש ערבות שונה בתכלית מההסדר לחילוט עירבון. ראו את הדברים שנאמרו ברע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב, (21.04.2009):

"ההסדר בנוגע למימוש הערבות שונה באופן משמעותי מזה הנוגע לערבון. לא קיים הליך של חילוט ערבות. בשונה מערבון, אין הערבות מקימה לנתבע זכויות נוספות על אלו הקיימות לו כלפי מבקש הסעד הזמני בגין התחייבותו העצמית של האחרון. הערבות נועדה להבטיח את קיום התחייבותו העצמית של מבקש הסעד הזמני. על כן, תנאי בלעדיו אין להיפרע מן הערבות הוא קביעה כי מבקש הסעד הזמני חייב בפיצוי מכוח התחייבותו העצמית. מבחינה פרוצדורלית, ניתן לתבוע את הפיצוי על נזקי הסעד הזמני וכן את מימוש הערבות לשם כך על ידי הגשת תובענה חדשה או על ידי הגשת בקשה במסגרת ההליך שבגדרו ניתן הסעד הזמני (תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ראו עניין אריאל, עמ' 623). מבחינה מהותית, כאמור לא נדרש הנתבע להראות כי בקשת הסעד הזמני לא הייתה סבירה. עם זאת, על הנתבע להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו וקשר סיבתי בין הצו הזמני לבין הנזק, כפי שנדרש בכל התדיינות אזרחית." (ההדגשה אינה במקור)

גם אם היה מדובר בערבון (תקנה 371 לתקסד"א) התוצאה הייתה זהה ,משקיימת דרישה כי תשלום מכח הערבון יהיה כנגד נזק או הוצאות שנגרמו בשל מתן הסעד הזמני.

ברור שבפני הצדדים פתוחות אפשרויות פעולה נוספות על מנת להבטיח את תשלום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין ואין זה מתפקידו של בית המשפט לפרטם.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......