מג'די נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) שהגיש המבקש, לביטול פסילת רישיונו על ידי קצין משטרה, שניתנה לפי סעיף 47 לפקודה.

2.לטענת המבקש, ביום 28.3.2010 פסל קצין משטרה את המבקש מהחזיק ברישיון הנהיגה למשך 30 יום. לטענת המבקש בבקשתו, בבסיס החלטת הקצין עמד אישום המיוחס למבקש, ולפיו "נהג בשכרות" לאחר שסירב לתת דגימת אוויר נשוף על פי דרישת השוטר.

3.בבקשתו, מעלה המבקש טענה אחת ויחידה, ולפיה "הוא לא סירב להיבדק אלא נערכו שש ניסיונות בדיקה שלא צלחה" (כך במקור). כן הוסיף המבקש, כי הוא רוקח במקצועו והיה בדרכו מן העבודה לביתו בכפר ג'ת.

4.בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם ניתן ביום 10.12.02) קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הכללים שעל פיהם יש לבחון את הפסילה המנהלית :

"סעיף 47(ב) לפקודת התעבורה מסמיך שוטר לפסול נהג מהחזקת רשיון לתקופה של 30 ימים אם היה לו יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודה, שעבירות מהירות מופרזת מסוג זו המיוחסת לעורר כלולה בה.

שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. "

5.על בית המשפט לבחון, אף הוא, את הרובד הראייתי, דהיינו, האם היו בפני הקצין חומר ראיות שיש בו כדי לבסס את האשמה, לכאורה, ולאחר מכן על בית המשפט לבחון את "מסוכנותו" של המבקש לביטחון הציבור.

6.עיינתי בחומר המונח בפני, לרבות ב"נסיבות המקרה" כפי שנרשמו על ידי סמ"ר נאדר חילף, שערך את ה"הזמנה לדיו וכתב האישום". עפ"י האמור "ב"נסיבות המקרה", נדף מפיו של המבקש ריח חריף של אלכוהול. ניסיון לבצע בדיקת אוויר נשוף ב"נשיפון" האלקטרוני נכשלה לאחר שהמבקש לא נשף כלל, ואף לאחר שקיבל הסבר לגבי דרך מתן אוויר נשוף "המשיך הנהג לשחק בכך שהוא מכניס את פיו לתוך הפיה ואינו מוציא אוויר כלל". עוד הוסיף השוטר, כי לאחר בדיקת מאפיינים, הוסבר לנהג, כי הוא חשוד בנהיגה בשכרות ואז הוא סירב לבצע בדיקה נוספת אף לאחר שהוסבר לו המשמעות סירובו. הדברים עולים אף מדו"ח פעולה, אשר נערך על סמ"ר נאדר חלף, ממנו עולה, כי המבקש הכשיל את הבדיקה בכך שהוא לא נשף לתוך "הנשיפון". אותם דברים עולים משני מזכרי עדות שערך מתנדב, שלומי בז'רנו, ששהה בעת האירוע במקום ושוטר נוסף, שחר רז. יצויין עוד, כי אף המבקש אינו מכחיש, כי סירב לבצע בדיקה בנשיפון, לאחר, שלטענתו, נכשלה הבדיקה בנשיפון האלקטרוני (ראו תחקיר חשוד מיום 27.3.2010). אציין עוד, כי המבקש, רוקח במקצועו, לא טרח להביא הסבר או סיבה רפואית כלשהיא, המסבירה העדר יכולתו לבצע בדיקה, שבה, כל אשר נדרש מן הנבדק הוא לתת אוויר נשוף אל תוך המכשיר.

7.מן האמור לעיל, ניתן להסיק, כי בפני הקצין שפסל את רישיונו של המבקש עמדה תשתית ראייתית, שיש בה כדי להוכיח, לכאורה, את סירובו של המבקש לתת אוויר נשוף.

8.סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע, כי מי שסירב לתת דגימת אוויר נשוף, יראו אותו כמי שעבר עבירת נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62 (3) לפקודה. לעניין זה ראו הדברים שנאמרו לגבי מקרה דומה שנידון בבש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם- ניתן ביום 5.9.07):

"סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק

9.השאלה המרכזית שעלי לדון בה היא, האם נהיגתו של המבקש מסכנת את ביטחון הציבור. לעניין זה ראו הדברים שנאמרו לגבי תאונה אך הם נכונים אף לענייננו בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו, פ"ד מב(3), 331 :

"שאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה והתנהגותו בדרכים בדרך כלל כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות. השופט המלומד בחן את נסיבות התאונה הנדונה עד כמה שהדבר ניתן להיעשות בשלב זה לפי תיק המשטרה ולפני שהענין נדון בבית המשפט."

-ראו גם : בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.11.06)).

10.אמנם, עברו של המבקש אינו מכביד, אך חומרת העבירה שביצע, כאשר נהג את רכבו בגילופין, כשהוא מסכן את הציבור ואת הנוסעים עימו ברכבו, ונסיבות ביצוע העבירה, כאשר מחומר הראיות שבפני עולה, כי המבקש ניסה לשבש הליך בדיקת רמת האלכוהול בגופו, ולמעשה, סירב לבצע את הבדיקה, מובילות אותי למסקנה, כי המבקש הוא נהג המסכן בנהיגתו את בטחון הציבור. אוסיף, כי נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה, שכן מי שנוהג רכב בגילופין מסכן את כלל הציבור.

11.משכך, לא נפל כל פגם בהחלטת הקצין ועל כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח ניסן תש"ע, 02 אפריל 2010, בהעדר הצדדים