מבורך נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער קיבל הודעה על תשלום קנס, בשל כך שביום 21.7.2009 נהג מעבר למהירות המותרת, לאחר שנתפש ברשתה של "מצלמת מהירות". הדוח שולם, וכארבע שנים אחר כך, באמצע שנת 2013, זומן המערער לקורס לנהיגה מונעת, שאז נסתבר לו, לאחר בירור שערך, כי הזימון מקורו בעבירת המהירות הנ"ל. בירור שהוא עשה העלה, כי לא הוא שנהג במכונית, כי אם בנו, אבשלום מבורך. על כן פנה המערער למרכז לפניות נהגים בבקשה להסב את העבירה לבנו (שהודה, בתצהיר, כי הוא שנהג במכונית), ובקשתו נדחתה. על כן הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בקשה להאריך את המועד להישפט על העבירה מושא הודעת הקנס, על מנת שתתאפשר הסבת העבירה לבנו.

בהחלטתה הטעימה כב' השופטת קמא, כי מששולם הקנס, מוחזק המערער כמי שהודה והורשע לפי הודאתו בעבירה מושא הודעת הקנס. היא הוסיפה עוד, כי העובדה כי נזקפו לחובתו נקודות, שהוליכו לזימונו לקורס, אינה עולה כדי טעם מיוחד, המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט. מכאן באה דחייתה של הבקשה.

על החלטה זו מלין המערער, בערעור שהניח לפניי, והוא חוזר על הטעמים ששטח לפני בית המשפט קמא.

ס"ק 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק) קובע, כי אדם ששילם את הקנס מושא הודעת הקנס ייראה כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. ואף על פי כן נותן המחוקק בידי מי ששילם את הקנס לבקש להישפט, משמע לאחר תשלום הקנס, בין היתר אם נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 230 לחוק, ובתוכם – "נימוקים מיוחדים אחרים" שיראה בית המשפט כמצדיקים את הסבת הגלגל לאחור.

מכאן לענייננו. המערער הינו חקלאי, וברשותו מכוניות אחדות, העומדות לרשותו ולרשות עובדיו, ובהם בנו. המערער ובנו טוענים, כי המכונית בה עסקינן יוחדה לשימושו של הבן. המערער עשה אותה עת שימוש במכונית אחרת, שיוחדה לשימושו שלו לבדו. כאשר הגיעה הודעת הקנס ביקש בנו של המערער מן הפקידה של בית העסק כי תשלם את הקנס, וכך היא עשתה. רק כאשר קיבל המערער זימון לקורס כאמור, הוא בדק ומצא כי הזימון מקורו באותה עבירה, שלא יתכן כי נעברה על ידו. במהלך הדיון בערעור הוסיפו המערער ובנו, בתשובה לשאלותיי, כי אותה עת לא נעשה רישום מסודר, ביחס לנהגים שנהגו במכוניות של המערער. לאחר שארע מה שארע החל המערער עורך רישום כאמור.

אלו הם הדברים הצריכים לענייננו, והשאלה הצריכה הכרעה היא, האם יש בנסיבות הללו משום טעם מיוחד, המצדיק את הסבת הגלגל לאחור. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים באתי לכלל דיעה, כי את העניין צריך להשיב לבית המשפט קמא, על מנת שיקיים דיון בבקשה מחדש. דבריי מכוונים לכך, שההליך בבית המשפט קמא התנהל בכתובים, כאשר השופטת הנכבדה קמא נתנה את החלטתה על יסוד טענותיו של המערער ותשובתה של המשיבה, בלא שנעשה בירור של טענתו העובדתית של המערער, לפיה לא הוא שנהג במכונית המדוברת.

הנני מקבל, אפוא, את הערעור, ומורה על החזרת העניין לבית המשפט קמא, שיזמן את בעלי הדין ויתן בידי המערער להוכיח את טענותיו העובדתיות, ולאחר מכן יחליט האם יש בעובדות אותן יקבע ושאר נסיבות הצריכות לעניין, כדי להצדיק את הארכת המועד להישפט אם לאו.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: