מבור נ' ברוך

פסק דין

1.ביום 5.8.10, חתמו בעלי הדין על זיכרון דברים שלפיו התובעת התחייבה לרכוש מאת הנתבעת רכב מסוג פורד פיאסטה תמורת 12,000 ₪. התובעת שילמה 2,100 ₪ כמקדמה על מחיר הרכב ונקבע "ששאר הכסף יינתן לפני העברת הבעלות על שמה". בהמשך זיכרון דברים נאמר:

במידה והקונה מבטל את העסקה, הסכום של 1,575 ₪ ישולם למוכרת "ללא כל טענות", לאחר חתימת זיכרון הדברים ולאחר תשלום המקדמה הנתבעת מסרה לתובעת "שאולי תהיה בעיה בגלל עיקול" וכך אמנם היה. כאשר הצדדים התייצבו לבצע את העברת בעלות, בשלב זה הנתבעת הסכימה להחזיר לתובעת 525 ₪ וסירבה להחזיר את היתרה.

כמו כן, תמורת החזרת הסכום, הנתבעת דרשה מהתובעת לחתום על פתק לפיו העסק בוטל. "במידה וטובה ברוך (הנתבעת) ודפנה מבור (התובעת) יחליטו לבצע עסקת הנ"ל בעתיד סכום של 1,575 ₪ יורד מסכום הקניה".

בנסיבות אלא טענה הנתבעת כי התובעת היא שביטלה את רכישת הרכב, ולכן אין הנתבעת חייבת להחזיר לה את יתרת הפיקדון 1,575 ₪.

מכאן תביעת התובעת.

2.התובעת בעדותה טענה נמרצות שהנתבעת לא גילתה דבר לגבי העיקול, אלא לאחר חתימת זיכרון הדברים. כמו כן, בעת התייצבות הצדדים במשרד הרשוי ולאחר התברר שלא ניתן להשלים את העסקה, הנתבעת החלה לברוח מהמקום ובקושי הסכימה להחזיר 525 ₪.

"היא יצאה ממשרד הרישוי, אני דרשתי את הכסף שלי בחזרה והיא סירבה וניסתה לברוח... נוצר עימות, היא החלה לצעוק והייתה אגרסיבית" (עמוד 1 שורה 22).

3.לדברי הנתבעת "אני לא ידעתי על העיקול" (עמוד 2 שורה 3). אך מיד בהמשך הנתבעת משנה גרסה וטוענת שאכן הודיעה לתובעת "מההתחלה שיכול להיות" שיהיה עקול.

לדברי הנתבעת, התובעת מאוד רצתה את הרכב וידעה על האפשרות שקיימת עיקול לפני חתימת זיכרון הדברים.

בהמשך טענה הנתבעת שהעיקול הוסר לאחר מספר ימים, אך התובעת כבר לא רצתה לקנות את הרכב. לכן הנתבעת טוענת שדובר בהפרת ההסכם מטעם התובעת ומכיוון שכך אין חובה להחזיר את יתרת הפיקדון.

4.לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית, העדפתי גרסת התובעת מול גרסת הנתבעת בכל הקשור במגעים בין בעלי הדין. לכן שוכנעתי שעניין העיקול הוזכר רק לאחר חתימת זיכרון הדברים ותשלום המקדמה.

2.קיום של עיקול על הרכב למעשה חסם כל אפשרות לבצע את העסקה והיא מבוטלת והיה על הנתבעת להחזיר את מלא הפיקדון מיד.

3.התרשמותי היא שהנתבעת ידעה היטב על קיום העיקול, בעת שערכה את זיכרון הדברים והסתירה עובדה זאת מהתובעת. כמו כן, ברור שהנתבעת ניסתה להתחמק מלהחזיר את כספי המקדמה ודרשה חתימת התובעת על הקבלה לפני שהיא שיחררה לה את 525 ₪. חובתה של הנתבעת הייתה במקום להחזיר את מלא הכסף.

4.אחר גילוי העיקול, התובעת כלל לא רצתה לרכוש את הרכב ורק רצתה כספה_ כדין.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1,575 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים ישולמו תוך 21 יום מהיום ואם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: