מארשז בע"מ נ' ל.ב. מיטל ניהול והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה

1.בפני בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה לנתק את החשמל במושכר ברחוב ויצמן 32 בתל אביב ולשנות חד צדדית את תנאי השכירות ו/או לעשות כל פעולה של עשיית דין עצמי כנגד המשיבים ו/או הפרעה למהלך הפעילות הרגילה של המסעדה ו/או אולם הארועים, עד למתן פסק דין בתביעת הפינוי שהוגשה על ידי המשיבה.

הבקשה הוגשה על ידי המבקשים שהינם הנתבעים בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי המשיבה, ביום 12.7.11.

ביום 19.7.11, ניתן על ידי כב' השופטת ערקובי, צו ארעי במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה לעשות דין עצמי ולנתק את החשמל למושכר וכן אוסר על המשיבה להעמיד שומרים בכניסה למושכר ולמנוע כניסה של לקוחות למסעדה המנוהלת במושכר.

בעקבות בקשה לתיקון טעות סופר, ניתנה על ידי כב' השופטת אגי החלטה ביום 21.7.11, על פיה צו המניעה הזמני נועד לשמר מצב קיים, לפיכך הצו הזמני יתוקן באופן שיאמר בו: "אני אוסרת על המשיבה להעמיד שומרים בכניסה לחניון אשר ימנעו את השימוש בחניון וכן למנוע כניסתם של לקוחות למסעדה המנוהלת במושכר".

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.המבקשת מס' 3 מנהלת במושכר בית קפה/מסעדה בשם "אלתר נתיב", מכח הסכם שכירות שנחתם בין המשיבה למבקשות 1 ו- 2, ביום 23.4.01 (להלן: "הסכם השכירות").

ביום 30.1.05, חתמו המבקשים על מסמך המאשר כי המושכר מנוהל על ידי המבקשת מס' 3 וכי המבקשת מס' 3 מתחייבת לפנות את המושכר בכל מקרה בו הסכם השכירות יסתיים ו/או יבוטל.

3.בסעיף 7.2 להסכם השכירות העוסק בתקופת השכירות, נקבע: "…בכפוף למילוי כל התחייבויות השוכר על פי הסכם זה במלואן ובמועדן... יהיה השוכר זכאי להאריך את תקופת השכירות למשך תקופות אופציה בודדות, כל אחת למשך שנה, דהיינו סך הכל למשך חמש שנים נוספות (כאשר בכל מקרה תקופת השכירות על פי הסכם זה תסתיים ביום 31.5.2011)".

המבקשים אכן מימשו את האופציה להארכת הסכם השכירות ובין הצדדים נחתמו תוספות להסכם השכירות (ראה תוספות אחת עד עשר להסכם השכירות אשר צורפו כנספחים 6-15 לכתב התביעה).

ביום 25.3.10, נחתמה התוספת העשירית להסכם השכירות, בה נאמר בה, כדלקמן: "השוכר מאשר כי מימש את האופציות להארכת השכירות מיום 1.6.09 ועד ליום 31.5.11. להסרת ספק, מובהר כי ביום 31.5.11 מסתיימת תקופת השכירות לפי הסכם השכירות ללא אופציה להארכה".

4.על פי הנטען בתביעה, עם סיום תקופת השכירות, פנו המבקשים למשיבה וביקשו להאריך את תקופת השכירות והואיל והשוכר העתידי של המושכר, אמור להיכנס אליו רק בראשית שנת 2012, נעתרה המשיבה לבקשה והסכימה לפנים משורת הדין, להאריך את תקופת השכירות עד ליום 31.12.11 ובהתאם העבירה למבקשים תוספת נוספת להסכם השכירות, "תוספת אחת עשרה" (נספח 16 לכתב התביעה), אך טיוטה זו לא נחתמה.

לפיכך נטען בתביעת הפינוי כי משהמבקשים לא חתמו על "תוספת אחת עשרה", להסכם השכירות, הרי שתקופת השכירות הסתיימה ביום 31.5.11 והיה על המבקשים לפנות את המושכר במועד זה אלא שהמבקשים לא עשו כן.

5.הבקשה לצו מניעה זמני, הוגשה בעקבות מכתב ב"כ המשיבה, מיום 14.7.11 (נספח 3 לבקשה), במסגרתו הודיעה המשיבה כי הינה עומדת לנתק את זרם החשמל למושכר, ביום 21.7.11 ונוכח העובדה שביום 12.7.11, המשיבה הציבה שומר חמוש בשער החניון ואינה מאפשרת ללקוחות המסעדה לחנות במקום, בניגוד למצב שעל פי הנטען שרר בשטח, מזה 10 שנים על פיו התאפשרה חניית אורחי המסעדה במגרש החניה של הבניין, בתאום טלפוני עם המסעדה.

6.המבקשים טוענים כי זכאים הם להמשיך ולהחזיק במושכר, המורכב משני חלקים וכי בעוד שלגבי "חלק הותיק" חל הסכם השכירות, הרי לגבי "החלק החדש" המשמש כאולם ארועים אשר נשכר מאת המשיבה, ביום 13.11.08, בהתאם לתוספת התשיעית להסכם השכירות, תקופת השכירות הינה עד ליום 31.10.13, עם אופציה להארכת התקופה לתקופות נוספות, עד ליום 31.10.18.

המבקשים טוענים לקיומה של תלות תפעולית בין "החלק הותיק" המופעל כמסעדה ל"חלק החדש" המופעל כאולם ארועים וכי השקיעו השקעות על מנת להכשיר את החלק החדש ולהתאימו לייעודו וכן השקיעו השקעות על מנת לשמור על חזות המסעדה המופעלת "בחלק הוותיק", מתוך הנחה כי בידם זכות לשכור את המקום למשך שנים רבות.

לטענת המבקשים קיימת סתירה פנימית בין הוראות ההסכם, כאשר מחד ניתנה אופציה עד שנת 2018, לגבי "החלק החדש" בעוד שלגבי "החלק הותיק" נקבע כי תקופת השכירות מסתיימת ביום 31.5.11. לטענת המבקשים יש לפרש את ההסכמים כך שהינם רשאים להמשיך ולשכור את שני חלקי המושכר (סעיפים 18-21 לבקשה).

עוד טוענים המבקשים להבטחה בעל פה שניתנה על ידי מר שאול רחמים, מנהל המשיבה, כי יוכלו להמשיך ולהחזיק במושכר "כל עוד אני פה" (סעיף 22 לבקשה).

המבקשים טוענים כי המשיבה מנועה מלנקוט סעד עצמי של ניתוק החשמל או לשנות את התנאים ששררו בפועל משך שנים, בכל הנוגע לשימוש בחניון וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.