מאריקיאן יוסף נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בעכו (להלן: "בימ"ש קמא") אשר ניתנה ביום 11/01/2010 ע"י כב' השופט הבכיר, רחמים ש. צמח, בתיק מ"ת 4680-01-10.

בימ"ש קמא החליט לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. אחד התנאים קובע כי העורר ישהה בבית אחותו הגב' סיידה אלאבתיסאם שמתגוררת בכפר ריינה ובנוסף יוצמד אליו פיקוח אלקטרוני באמצעות איזוק אלקטרוני.

הרקע לבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים היה אירוע שהתרחש ביום 31/12/2009 בשעה 10:40, כאשר שוטר הבחין ברכב חשוד שלוחית הזיהוי הקדמית שלו הייתה שונה מלוחית הזיהוי האחורית. השוטר ביקש לבדוק את הרכב והזמין גרר ואז העורר, שהיה בקרבת מקום, החל לקלל את השוטר, נכנס לתוך הרכב תוך שהוא אומר לשוטר "לך תזדיין אתה וכל המשטרה שלך ואני רוצה לראות את הגבר שמתקרב אלי". עוד נטען בכתב האישום, כי העורר יצא מהרכב, נעמד מול השוטר כשהוא אוחז בידו מברג. הנאשם איים על השוטר במברג ואמר לו "אם מישהו מתקרב אלי אני אפתח לו את המעיים".

במעשים הנ"ל עבר העורר,כך נטען בכתב האישום, עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

בימ"ש קמא שחרר את העורר בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטתו והערר שבפניי מופנה כנגד החלטה זו.

ב"כ העורר חזר על טענותיו שבהודעת הערר, בפניי הוסיף כי המשיבה לא גבתה עדויות מעדים רבים שהיו במקום, למרות שיש בעדותם כדי להשליך על עוצמת הראיות ואף לסייע בחקר האמת. העורר לא איים על השוטר במברג אלא הוא הוציא את המברג ביחד עם פלייר מהרכב ומסר אותם לשוטר. השוטר לא ציין בדו"ח שהעורר מסר לו גם כן פלייר, דבר שפוגע במהימנותו, לשיטת הסנגור.

אומנם לעורר יש עבר פלילי, אבל מאז שנת 2000 לא עבר כל עבירת אלימות, לטענת הסנגור, כך שלא ניתן לטעון כי הוא מסכן את השוטרים מכאן שאין צורך במעצר בית מלא, לדעת הסנגור. עוד נטען כי תנאי השחרור מכבידים מאוד על העורר.

ב"כ העורר הפנה להחלטה שניתנה בבש"פ 6109/08 מיכאל בן חורין נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.7.08). אומר כבר עתה, מבלי לפרט זאת כי נסיבות המקרה שנדון בבש"פ הנ"ל לא דומות לנסיבות המקרה שבפנינו.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערר. העורר פנה כבר בעבר במספר בקשות להקלה בתנאי השחרור ובימ"ש קמא בא לקראתו והקל בתנאי השחרור עת הפחית את סכום ההפקדה, אולם את בקשתו לביטול האיזוק האלקטרוני, דחה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.

נסיבות המקרה והתנהלות העורר מעידות על כך שבפנינו אדם פורק כל עול והתייחסותו לאכיפת החוק ונציגיה מזלזלת, מעליבה ואף פוגעת. העורר ניסה תחילה להרחיק את עצמו מהרכב החשוד, אך משהבחין כי השוטר עומד להמשיך בביצוע פעולות נוספות ביחס לרכב זה, לרבות גרירתו, הוא נהג באלימות תוך הפגנת זלזול בנציגי השלטון. העור השמיע מילות גנאי מעליבות ופוגעות בשוטר והתנהג כלפיו כאילו אין דין ואין דיין.

חרף התנהלותו של העורר, נהג בימ"ש קמא בהתאם להלכה המחייבת ובחן חלופת מעצר אליה שוחרר העורר. כיום מבקש העורר להקל בתנאי השחרור ולאפשר לו לצאת גם כן לשעות מסוימות במשך היום מחלופת המעצר. יש לציין שהעורר אינו עובד, עברו הפלילי עשיר שהחל בשנת 1989 וכולל עבירות רכוש, סמים, מסירת ידיעות כוזבות, בריחה, עבירות אלימות חמורות כך שגם אם הייתה "הפוגה" בהתנהלותו הפלילית, הרי יש במעשה המיוחס לו בכתב האישום, כדי לבטא את דפוסי התנהגותו האלימים.

עיינתי בחומר החקירה ודעתי אינה כדעת הסנגור ביחס לקיומן של ראיות לכאורה ועוצמתן. לטעמי, קיימות ראיות לכאורה שיש בהן את הפוטנציאל הדרוש לבסס את העובדות הנטענות בכתב האישום, במידה וראיות אלו יתקבלו על דעת בית המשפט שישמע את התיק העיקרי.

כאמור, עיינתי גם בהחלטת בימ"ש קמא, אליו פנה העורר בבקשות שונות לשינוי תנאי השחרור המגבילים. חלק מבקשותיו התקבל ובימ"ש קמא הקל במידת מה בתנאים מסוימים, כגון סכום ההפקדה, למרות שלא היו נסיבות חדשות שהיה בהן כדי לשוב ולבחון את תנאי השחרור שנקבעו ע"י בימ"ש קמא. מכאן שבימ"ש קמא לא דקדק עם העורר ובחן בקשותיו לגופן.

לגוף העניין לא נראה לי שיש מקום להיעתר לבקשת העורר ולאפשר לו לצאת מחלופת המעצר במהלך היום ביחד עם איזוק אלקטרוני.

כבר נקבע כי במידה ועורר מציע חלופת מעצר מן הראוי שהתנאים והחלופה שנקבעו יישארו בעינן עד לתום ההליכים. אולם ניתן לפנות ולבקש שינוי בתנאי השחרור וחלופת המעצר רק בנסיבות מיוחדות ועם שינוי מהותי בנסיבותיו של העורר. לא שמעתי כי קיימים שינויים מהותיים ונסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק שינוי בתנאי השחרור וחלופת המעצר ביחס לעורר שבפניי.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הטענות שהועלו בפניי ובחנתי את חומר הראיות והחלטות בימ"ש קמא, הדרכתי את עצמי בהתאם לשיקולים המתבקשים בבחינת החלטת הערכאה הדיונית ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיה.

על יסוד האמור לעיל, הערר נדחה.

תיק החקירה הוחזר לב"כ המשיבה.