מארי נ' ליב

החלטה

בפניי בקשה להוציא מחומר הראיות, אשר הוגש על ידי התובע, שני מסמכים אשר צורפו לתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו.

מסמך אחד נושא תאריך 30.12.09 והוא צורף כנספח ט2 לתצהיר התובע וכנספח י' לתצהיר עו"ד עדי ברנשטיין, והמסמך השני נושא תאריך 10.8.10 שצורף כנספח י"ד לתצהיר התובע וכנספח כ"ב לתצהיר עו"ד עדי ברנשטיין (להלן: "המסמכים").

לטענת הנתבעת, המבקשת להוציא מסמכים אלו מחומר הראיות, המסמכים לא צורפו לכתב התביעה ואף לא גולו במסגרת הליך גילוי מסמכים, אלא לראשונה התגלו כשהם מצורפים לתצהירי עדות ראשית מטעם התובע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת, יש להחיל על המקרה את תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") ולהורות על הוצאת המסמכים מחומר הראיות. לטענת הנתבעת, אין לראות במסמכים אלו כחלק מהתכתבות בין התובע למר גרנית, אלא מדובר בהתחייבות שעל התובע היה לפרט במפורש בגילוי המסמכים שהוגש על ידו. צירוף המסמכים רק בשלב התצהירים אומר דרשני ואין להתיר לתובע בשלב זה לצרפם.

התובע, לעומתה, טוען כי הוסכם בין הצדדים כי המסמכים יצורפו לתצהירים וכך נהג התובע. כמו כן לטענתו במסגרת גילוי המסמכים ציין התובע כי קיימת התכתבות בין התובע למר גרנית ומסמכים אלו הם במסגרת אותה התכתבות, כך שהמסמכים גולו כנדרש. בנוסף טוען התובע כי לחלופין, יש להחיל את הסיפא של תקנה 114 ולצורך חקר האמת להתיר את הגשת המסמכים, מה גם שאלו הוגשו בשלב הגשת תצהירי התובע, אשר לנתבעת נתנה האפשרות להגיב עליהם, כך שלא נגרם כל נזק. לסיכום, טוען התובע, שעל בית המשפט ללכת לאור הפסיקה העכשווית השמה את מרכז הכובד על משקל הראיות וממעטת לפסול ראיות באופן מוחלט בטענת חוסר קבילות.

באופן עקרוני, על כל צד לצרף כבר לכתבי טענותיו את המסמכים המהותיים (תקנה 75 לתקסד"א). אין מחלוקת, כי במקרה הנדון המסמכים לא צורפו לכתב התביעה, לא זה המקורי ולא זה המתוקן, למרות שהמסמכים היו כבר בידי התובע בעת הגשת כתב התביעה. אני אף מקבלת את טענת הנתבעת שלא ניתן לראות בציון "התכתבות בין התובע לגרנית" שצוינה בגילוי המסמכים כגילוי מסמכים אלו. כלומר, מבחינה עובדתית אני מקבלת את טענת הנתבעת, שהמסמכים גולו לראשונה עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, למרות שמעצם טבעם היה על התובע לגלותם במפורט במסגרת גילוי המסמכים, אם לא עשה זאת במסגרת כתב התביעה.

נשאלת איפה השאלה אם לאחר קביעתי זו יש להחיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 114 ולהורות על הוצאת המסמכים, או לחלופין לנהוג כמבוקש על ידי התובע ולהחיל את הסיפא לתקנה 114 ולהותירם כחלק מחומר הראיות.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי מצאתי, כי למרות שאין דעתי נוחה מהגשת המסמכים לראשונה בשלב התצהירים, הרי שלאור גישת הפסיקה המעבירה את משקל הכובד בדיני הראיות מקבילות למשקל, אני אמנם מתירה את צירוף המסמכים, אך אתן משקל לדרך הגשתם ולמועד הגשתם בשקלול משקלם הראייתי בהתחשב בנסיבות נוספות. הגישה בפסיקה, כפי שצוין לעיל, הינה מתאימה למקרה הנדון שיש להגיע לחקר האמת גם אם קיים פגם פרוצדורלי כזה או אחר כל עוד הוא איננו גורם לנזק מהותי לצד שכנגד. במקרה הנדון מאחר והמסמכים צורפו לתצהירי התובע, ניתנה למעשה לנתבעת האפשרות להגיב לכך כבר בתצהיריה.

לאור האמור לעיל, אני אמנם מתירה את הגשת המסמכים, אך כפי שציינתי אין דעתי נחה ממועד הגשתם ולכן אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בגין הצורך להגשת הבקשה (שהייתה מתייתרת לו המסמכים היו מוגשים או מגולים במועד) בסך של 1,000 ₪ תוך 14 יום, וזאת ללא קשר לתוצאות תיק זה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: