מארון ואח' נ' השאם ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמיעה קצרה של הנהגים ברכבים שהיו מעורבים בתאונה נשוא התביעה.

המדובר בתביעה של התובעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מתאונה שארעה ביום 3.4.08 ואשר בה נפגע רכב מסוג פיאט, מ.ר. 24-604-27 (להלן: "הפיאט") שהיה נהוג באותה עת על ידי תובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") במרכז חלקו הקדמי (כאשר הנזק הישיר נישום לסך של למעלה מ-6,000 ₪), ואילו רכב מסוג דייהטסו, מ.ר. 89-148-07 (להלן: הדייהטסו") שהיה נהוג באותה העת על ידי נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), נפגע קלות בפינתו האחורית שמאלית.

אין כל מחלוקת אודות עצם ארוע התאונה, אולם גרסאות הצדדים באשר לאופן התרחשותה הינן קוטביות.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בעת שהפיאט עמדה בחניה לפני מעון לילדים שבו עובדת אחותה, ובעת שהיא יצאה מהרכב ופנתה להוציא את בתה מהמושב האחורי, פגע לפתע הדייהטסו, במהלך נסיעה לאחור, בפיאט. התובעת בעדותה טענה כי לא ראתה מהיכן הגיע הדייהטסו והיכן, אם בכלל, חנה קודם לתאונה, וכי הבחינה בו לראשונה כאשר ילדים שעמדו בקרבת מקום צעקו לפתע, היא הסתובבה לאחור וראתה את הדייהטסו פוגע ברכבה.

לעומת זאת הנתבע, אשר עובד במעון בו מדובר, טוען כי רכבו הוא שעמד בחניה במקביל למדרכה כפי שהוא נוהג להחנותו מדי יום ביומו ולאחר שהוא נכנס אליו על מנת לנסוע, וקודם לתחילת נסיעתו, התובעת אשר הגיעה במעלה הכביש לכיוון המעון, מסיבה בלתי ברורה ובשל חוסר זהירותה פגעה עם רכבה בדייהטסו.

כל אחד מהנהגים נחקר על גירסתו, שרטט שרטוט המתאר את מקום התאונה, ועמד על כך שגירסתו היא המשקפת את אופן ארוע התאונה.

במהלך חקירתו של הנתבע הוגש, באמצעותו מסמך אשר נערך בכתב ידו במקום התאונה (נ/2), ואשר ממנו עולה כי במועד זה, בניגוד לטענת התובעים, הנתבע עמד על גירסתו כי התובעת אשמה בתאונה, וכן כי באותו המועד החליפו הצדדים את פרטיהם (לרבות פרטי מבטחתו של הנתבע), וזאת לאחר שבעלה של התובעת הגיע למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה.

כמו כן הוגש תצהירו של התובע, בעלה של התובעת, בו הוכחשה חתימתו על נ/2 (אציין כי גם הנתבע לא טען שהתובע חתם על המסמך) וכן נטען בו כי הנתבע מסר פרטים לא נכונים של מבטחתו, דבר שמנע מהם לממש את זכויותיהם ללא צורך בפניה לעו"ד.

כל אחד מהצדדים טען כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הצד האחר, כאשר התובעים טוענים כי יש לזקוף לחובת הנתבע את העובדה כי לא העיד, ואף לא הגיש תצהיר אחייניתו שלטענתו היתה נוכחת בעת ארוע התאונה, ואילו הנתבעים טוענים כי גירסת הנתבע עולה בקנה אחד עם הנזקים הנראים ברכבים ויש בכך לתמוך בגירסתו, מה גם שהתובעת (בניגוד לאמרו בהודעתה לבמטחתה) לא יכלה למסור גירסה באשר לשאלה מהיכן הגיע הדייהטסו.

בהתחשב בהסדר הדיוני שהושג בין הצדדים אין צורך בהכרעה בין גירסאות הצדדים אלא די בכך שבמסגרת פסיקתי אתחשב במכלול הטיעונים שהעלו הצדדים ביחס למהימנות גירסת הצד האחר והתרשמות בית המשפט במהלך שמיעת העדויות. אציין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית באשר לתיאור המדויק של איזור החניה לפני המעון ומיקום הכביש העולה אל המעון ביחס לחניות אלו, אולם אף אחד מהצדדים לא הציג בפני תמונות של המקום על מנת שאוכל להתרשם באיזו מידה תואמת כל אחת מהגירסאות את התנאים הפיזיים במקום.

לאחר שקילת מכלול טיעוני הצדדים, לרבות בחינת ראשי הנזק הנתבעים (אשר אני כוללת בהם אך את הנזק הישיר (לא כולל ירידת הערך המינימלית שקבע השמאי שלא בעריכת חוות דעת נפרדת) ושכר טרחת שמאי) אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 5,500 ₪ (כערכם היום) בצירוף הוצאות בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 500 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני פטורים התובעים מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: