מארואני נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 להורות על ביטולה של פסילה מנהלית, אשר הוטלה על המבקש ביום 28.04.13 למשך 90 יום.

2. עפ"י חומר החקירה, בתאריך 25.04.13 בשעה 20:00 נהג המבקש את רכבו בכביש 57 מכיוון מערב למזרח. במהלך הנהיגה בנתיב הימני מתוך שלושת הנתיבים שבכיוון נסיעתו, פגע המבקש עם חזית רכבו בהולך רגל שהיה שכוב על הכביש (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נהרג הולך הרגל, טרקיין בני ז"ל.

3. בדיון ביום 06.05.13 טענה ב"כ המבקש, כי אין ראיות ולו לכאורה לביצועה של עבירה ע"י המבקש. ראשית טענה, כי אין סימני פגיעה על רכבו של המבקש. עוד טענה כי התאונה היתה בלתי נמנעת בשים לב לכך שהמנוח שכב על הכביש וכי המבקש אינו הנהג שפגע לראשונה במנוח וגרם למותו. עוד הוסיפה וטענה כי בוחן תנועה העונה לשם עמוס הודיע למבקש, כי יכול הוא לגשת לתחנת המשטרה ולקחת את רישיון נהיגתו.

ב"כ המשיבה טען, כי החקירה טרם הסתיימה וכי המשטרה ממשיכה בפעולות החקירה. עוד טען, כי עצם העבירה המיוחסת למבקש מקימה עילת מסוכנות בפני עצמה ולפיכך מתנגד לבקשה.

4. על פי חומר החקירה המצוי בתיק, המבקש נהג ברכבו במקום ובזמן הרלוונטי בעת קרות התאונה וכי קיימות ראיות ולו לכאורה, כי הרכב שבו נהג המבקש היה מעורב בתאונה.

ראשית המבקש הודה הן בשימוע, הן בהודעתו הראשונה והן בשניה, כי פגע עם רכבו בהולך הרגל (הודעה מיום 25.4.13 עמ' 2 ש' 33 והודעה מיום 28.4.13 עמ' 2 ש' 28-30). דברים אלו עולים בקנה אחד עם בדיקת רכבו של המבקש וממצאי הבוחן שפורטו בדוח התאונה.

במסמכים המצויים בתיק החקירה כדוגמת ניסוי שדה הראייה של המבקש וניסוי בלימה משמיטים את הבסיס לטענה, כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת ועפ"י אותם מימצאים, נראה, כי המבקש יכול היה לעצור ולמנוע את תוצאותיה הטרגיות של התאונה.

5. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בכך שהמבקש אינו ער לעובדה שהוא לא שמר מרחק מספיק מהרכב שנסע לפניו, לא נקט באמצעי זהירות כלשהם ולא היה ער למתרחש בצומת, והוא עלול לסכן את הציבור ואת עצמו בנהיגתו.

המבקש עצמו זקוק להרתעה.

6. אציין, כי אמנם לחובת המבקש, הנוהג משנת 74', 11 הרשעות קודמות רובן מסוג ברירת קנס, היינו עברו של המבקש אינו מכביד.

עם זאת, העבירה המיוחסת לנאשם הינה חמורה ומסוכנותו של המבקש נלמדת מתוצאותיה הקשות של התאונה. לפיכך, בהותרת הפסילה על כנה, יש משום החלטה מידתית ומאוזנת.

7. על פי חומר הראיות המצוי כיום בתיק, קיים סיכוי סביר כי בתום החקירה של התאונה יוחלט להעמיד את המבקש לדין. לאור זאת, קיים בסיס חוקי לפסילת רישיון הנהיגה לפי סעיף 47 (ה) (1) לפקודה.

8. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

9. אשר על כן, אני מורה כי החלטת קצין המשטרה על פסילה מנהלית של רישון הנהיגה של המבקש תיוותר על כנה והבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: