מאפיה מרחבית קרית שמונה (1986) בע"מ נ' ר.ש.נ.י. בנין והשקעות בע"מ

החלטה

התנגדות לביצוע שטר חוב שמסרה המבקשת למשיבה, לצורך הבטחת התחייבויותיה כלפיה במסגרת יחסי המסחר ביניהן, במהלכם סיפקה המשיבה מוצרי מאפה למבקשת.

אין חולק כי שטר החוב נמסר למשיבה כאשר עליו חתימת משיכה והכיתוב "צ'ק בטחון לסחורה". יתר הפרטים, ובכלל זה הסכום, בסך 50,042 ₪ מולאו על ידי המשיבה טרם הגשת השטר לביצוע.

המבקשת מכחישה קיומו של חוב כלפי המשיבה, למעט סך של 876 ₪.

לטענת המבקשת, מסרה את השטר למשיבה לצורך הבטחת תשלום תמורת הסחורה שהיא מספקת לה, בשנת 2004. בחודש אפריל 2007 נערכה התחשבנות בינה לבין המשיבה, במהלכה סולק חובה של המבקשת עד לאותו מועד. מאז, כך נטען, המשיכה המשיבה לספק למבקשת סחורה, וזו נהגה לשלם את מלוא התמורה במקביל. נכון לתאריך 1.9.11 לא היתה חייבת המבקשת סכום כלשהו למשיבה. במהלך החודשים 9-12/2011 סיפקה המשיבה למבקשת סחורה בשווי 1,378 ₪ ונתנה למבקשת זיכוי בסך 502 ₪, כך שיתרת החובה שלה למשיבה מסתכמת ב- 876 ₪ בלבד.

כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן. התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". בלשון אחרת, אם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, יש ליתן לו רשות להתגונן.

יחד עם זאת, אין המבקש רשאי להסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס אל פרטי העובדות, שעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400).

 ראו לענין זה:

ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח' פ"ד מב(1) 721 שם נכתב, מפי כב' השופט גולדברג:

"…הרי גם כשמשתית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, פיתחה הפסיקה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של המבקש. לפיכך, לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו (ע"א 13/80 (4), בעמ' 272), כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים" (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, ש' לוין עורך 1988) 618)".

7. על אף ההלכה הברורה ביחס ליד הרחבה בה יש להעניק לנתבעים רשות להתגונן, עדיין אל לבית המשפט להפוך את בקשת הרשות להתגונן להליך סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה.

ראו לענין זה דברים שנאמרו מפי כב' השופט ד' לוין בע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ פ"ד מה(1) 69:

" לא במהרה יעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן….על אף כללים קפדניים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא יעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן."

8.לטענת המבקשת, מאחר שהשטר הינו שטר חוב שניתן לביטחון, כאשר לא נרשם בו סכום,

יש ליתן רשות להתגונן באופן אוטומטי. לטענתה, שטר בטחון הוא שטר על תנאי, לפיו קם החיוב השטרי רק בהתקיים אותו תנאי, ועל המשיבה להוכיח כי התנאי התקיים. איני סבורה כי ניתן לקבל את הטענה.

9. נטל הראיה במקרה של שטר חוב מוטל על מושך השטר ולא על האוחז בו, משום שעל החייב השטרי "להוכיח הן שהיתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים." ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ פ"ד מד(2) 801, 803. כן ראו ע"א 333/63 שמולביץ נ' "סיקו" פ"ד יח(1) 550.

פסק הדין אליו מפנה המבקשת, אף הוא אינו תומך בטענתה, שכן אף בו נפסק כי נטל הראיה שהשטר נמסר על תנאי וכי התנאי לא התקיים מוטל על המושך (ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר פ"ד מה(1)).

10.העובדה שהסכום הושלם על ידי המשיבה, אין בה אף היא כדי להטיל נטל נוסף על המשיבה, שכן אין המצב שונה ממקרה בו נרשם סכום בשטר החוב, אך לטענת המושך סכום החוב נמוך מהסכום שננקב בשטר.

טענה דומה נדונה על ידי בית המשפט העליון בע"א 358/80 קדש נפתלי נ' משב שאר ישוב פ"ד לז(3) 830, ונדחתה. בית המשפט העליון השווה באותו מקרה בין קיום חלקי של התנאי לבין כשלון תמורה חלקי, וקבע כי המושך שלא הוכיח כי החוב נמוך מהסכום שהושלם בשטר, יאלץ לפרוע לאוחז השטר את מלוא הסכום הנקוב בו.