מאסרים ממושכים לאזרחי בוליביה שהגיעו לישראל מברזיל כאשר הם נושאים סם מסוכן בגופם

מעשי הנאשמים והרשעתם

הנאשמים הינם אזרחי בוליביה  שהגיעו לישראל ביום 12.11.10 מברזיל ,כשהם נושאים בגופם סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן: "הסם"), שמשקלו הכולל 1767.85 גרם נטו ו- 44.7 גרם ברוטו נוספים.

נאשם 1 נשא בגופו 100 קפסולות סם במשקל של כ-999 גרם נטו, בעוד הנאשמת 2 נשאה בגופה 87 קפסולות סם  במשקל של כ- 768.85 גרם נטו ו-2 קפסולות סם נוספות במשקל 44.7 גרם ברוטו.

הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום והורשעו בעבירה של ייבוא סם מסוכן ללא היתר, לפי סעיפים 13 ו- 19 א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג -1973.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עתר להשית על נאשם 1 עונש של 55 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. באשר לנאשמת 2 ביקש, כי בית המשפט יגזור עונש של 45 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הוא הדגיש את החומרה היתרה שיש לייחס לתופעה של בלדרים המייבאים כמויות אדירות של סם המשווקות לאחר מכן  לציבור המכורים וכן לעובדה שהמדובר בעבירה שהיא פרי של תכנון מוקדם והתארגנות.

עוד טען, כי למרות העובדה, שבלדרים משמשים רק חלק משרשרת הסם, הרי שהמדובר בחלק חשוב ואלמלא הם, שרשרת הפצת הסם היתה נקטעת. הוא הוסיף, כי המדובר בתופעת בלדרות נפוצה, המנצלת אנשים כדוגמת הנאשמים, בעלי קשיים כלכליים, הנשלחים מארצות המוצא שלהם לרחבי העולם, כדי להבריח סמים. לטענתו, מאחר ואנשים אלה מבצעים את המעשים לצורך רווח כלכלי שמובטח להם, יש להרתיעם על מנת שהרווח הזה לא ישתלם בסופו של דבר והם יימנעו מלעשות כן. על כן, כך התובע, המסר צריך להיות של ענישה מחמירה, מבלי להביא בחשבון נתונים אישיים של נאשמים כאלה, כולל את הנתון לפיו עליהם לרצות תקופת מאסר הרחק מביתם. הוא הפנה לפסיקה, לרבות של בית משפט זה וביקש להשוות את הענישה שתיגזר בתיק שבפנינו, לענישה שם.

בסיום טיעוניו הסביר ב"כ המאשימה את משמעות הפער בעתירתו העונשית ביחס לכל אחד מהנאשמים ואמר, כי הוא נובע מכך שהובאו בפני התביעה נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת 2 ומצבה הרפואי, שיתוף הפעולה שלה בחקירה המשטרתית וכן עובדת היותה פחות דומיננטית בביצוע העבירה.

ב"כ הנאשם 1 הדגישה, כי נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום זהה. היא השוותה את בלדרי הסמים , כדוגמת הנאשמים למעין מחסן, מכולה וכן עמדה על סיכון החיים הכרוך בבליעת כמות סם כה רבה. לטענתה, רק אנשים המגיעים מרקע חיים כה קשה ומצוקה, יאותו לעשות מעשה שכזה.

היא פירטה את נסיבות חייו של הנאשם , אזרח בוליביה - מדינת עולם שלישי בה נהוג, שילדים קטנים עובדים בעבודות פיזיות מאוד קשות. הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים עבד במשך השנים כנהג. לאחר שפוטר מעבודה זו, עבד בחקלאות ובהמשך מצא עצמו ללא פרנסה, כאשר הוא מטפל בהוריו החולים ובמצב כלכלי קשה.

ב"כ הנאשם טענה, כי אין לעשות הבחנה בין העונש שייגזר על הנאשם לבין עונשה של הנאשמת. לדידה, אין להחמיר עמו לנוכח נסיבותיו האישיות. היא הפנתה בהקשר זה לפסיקה דומה בה לא נעשתה הבחנה עונשית בין נאשמים שעמדו יחד לדין, בהקשר דומה, גם כאשר דובר בנאשמים ממין שונה.

כמו כן עמדה על הקשיים הכרוכים בריצוי עונש מאסר במדינה זרה, בין היתר לנוכח קשיי השפה והיעדר ביקורי קרובים ובמקרה של הנאשמים שבפנינו- גם העדר קשרים דיפלומטיים עם מדינת מוצאם. לנוכח אלה, כך הסנגורית, נאשמים זרים מנוצלים לרעה בין כותלי בית הסוהר.

לדידה יש להבחין בין מי שמניע את שרשרת ייבוא הסם לבין אלה המניידים אותו ממקום למקום.

ב"כ הנאשמת 2 פירט את קורות חייה הקשים של הנאשמת הפרודה מבן זוגה מזה 3 שנים לאחר שנים ארוכות במסגרתן סבלה התעללות קשה מצידו. עוד הוסיף, כי היא גידלה בגפה את ארבעת ילדיה הקטנים ומנהלת מאבק לשמירת החזקה על ילדיה.  הוא סיפר, כי בארץ מולדתה התפרנסה הנאשמת בדוחק ולנוכח מצבה הכלכלי הקשה נוצר הקשר עם הגורם שיזם את ייבוא הסם, והיא נתבקשה להוציא דרכון ולצורך כך לוותה כסף.  לאחר מכן היא נתבקשה לנסוע למחוז סמוך למקום מגוריה ושם , כך ההגנה, נחשפה לראשונה לדרישה להבריח סמים בגופה לישראל ואז גם הובטח לה תגמול של 3,000 $. הסנגור ציין בטיעוניו, כי התנהלות זו של הנאשמת היתה בגדר סוג של עצימת עיניים, שכן בתחילה היא לא ידעה שמדובר בסמים אולם לאחר שכבר קיבלה 1000$ בגין ההברחה ולאחר הוצאת הדרכון היה לה קשה לחזור בה. באשר להברחה עצמה טען, כי היא היתה קשה עבורה בעיקר מהפן הבריאותי והיא הגיעה לישראל כשמצבה הגופני ירוד ואושפזה בבית חולים, לאחר שאחת מקפסולות הסם התמוססה בגופה, ועקב כך היתה בסכנת חיים. עוד פירט, כי עם מעצרה היא שיתפה פעולה עם היחידה החוקרת ומסרה כל מידע שנדרשה.

הסנגור שב והדגיש את השלכות מעצרה של הנאשמת על ילדיה, שכרגע נמצאים בגפם וכן את עובדת מצב רוחה הירוד עקב הסיטואציה בה נמצאת ומצבה הרפואי הקשה. בסיכום דבריו הוא עתר להשית על הנאשמת עונש מידתי.

הנאשם אמר, כי הוא מתנצל בפני המדינה ובית המשפט והודה, כי עשה את טעות חייו  שנבעה ממצוקה בה היה שרוי. הוא הצטער ,ביקש סליחה ואמר, כי לא יחזור על טעות כזו וביקש את רחמי בית המשפט.

הנאשמת הביעה חרטה וביקשה להתחשב במצבה ובילדיה, הנמצאים בחזקת גרושה הנוהג כלפיהם באלימות ולכן היא חרדה לגורלם. עוד אמרה, כי לא היתה לה כוונה לפגוע במדינה אבל עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה וילדיה ביצעה את המעשה.

שיקולי הענישה

בתי המשפט  עמדו בפסיקתם, פעמים הרבה, על הנגע הרע  של סמים ובמיוחד הסמים הקשים ועוד יותר באשר לאלה המיובאים ארצה ממדינות אחרות. המדובר בנגע רע הפוגע בכל שכבות החברה שלנו, ועל כן מנהלות הרשויות מאבק עיקש כנגדו. למאבק זה תורמים גם בתי המשפט בענישה שתכליתה הרתעה המשמשת כנגד הנאשמים עצמם וכנגד אחרים, לבל יהינו לעשות כן.