מאסר עולם לנאשם ברצח אשתו

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"החוק"). הנאשם הורשע בכך שדקר את אשתו 11 דקירות שגרמו למותה, וזאת כשהיא מחזיקה בידיה את בנם הפעוט בן ה-3 שנים.

2.         ב"כ המאשימה עותר, מעבר לעונש מאסר העולם שהוא עונש חובה, לחייב את הנאשם בפיצוי עבור בנו הפעוט ועבור הורי המנוחה המגדלים אותו  כיום, בגובה תקרת הפיצוי, הקבועה בסעיף 77 לחוק, העומדת על סך 258,000 ש"ח.

ב"כ המאשימה ציין כי  הורי המנוחה מקבלים מהמל"ל עבור הטיפול בפעוט, סך של כ-4000 ש"ח לחודש.

3.         ב"כ הנאשם עותרת שלא לחייבו בתשלום פיצוי, וזאת בהעדר כל יכולת כלכלית.  הנאשם הינו צעיר כבן  25, אין ברשותו כל נכסים, הוא התגורר עם המנוחה והפעוט  בבית הוריו, לא עבד ולא השתכר בתקופה שקדמה לארוע הרצח. ב"כ הנאשם ציינה כי משפחתו ניתקה עימו את הקשר ואין לו כל הפקדה לקנטינה במעצר.

באשר להוצאות הכרוכות בגידול הפעוט, נטען כי יש אפיקים אחרים לתשלום הוצאות אלה משעה שהחזקתו ע"י הורי המנוחה מוסדרת על פי חוק.

4.         כיום כבר לא יכולה להיות מחלוקת בדבר זכאותו של מי שניזוק על ידי עבירת הרצח, לקבל פיצוי מכח סעיף 77 לחוק .

בהקשר של הטלת פיצוי כספי לטובת ילדי מנוחה, צויין בע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר, ניתן ביום 11/9/06 :

"הגם שנכון הוא הדבר, כי בעבר מיעט בית-המשפט לחייב נאשמים ברצח לשלם פיצוי למשפחות הנרצחים, הרי שבעת האחרונה עדים אנו לשינוי מסוים שחל בפרשנות הניתנת לסעיף 77 לחוק העונשין. כך, החל בית-המשפט לעודד את השימוש בהוראת החוק האמורה לאור העלייה שחלה במעמדם של נפגעי עבירה ומתוך הכרה בזכותם לקבלת פיצוי על הנזקים השונים - הרכושיים, הגופניים והנפשיים - שנגרמו להם ... דברים אלו ודאי נכונים ככל שמדובר בעבירה החמורה מכל של נטילת חיי אדם..."

5.         אכן  כדברי הסנגורית, לנאשם אין יכולת כלכלית לשלם פיצוי. ואולם, ההתיחסות אל פיצוי לפי סעיף 77 לחוק הינה כאל  פיצוי אזרחי, וכשם  שבקביעת חיוב בהליך אזרחי לא בודקים, את יכולתו של החייב, אין לעשות כן בענייננו (ר' ע"פ 5761/04 מג'דלאוי נ' מ"י, ניתן ביום 24/7/06).

6.         לאחר ששמענו את הצדדים ולאור הראיות כולן שהובאו בפנינו, שכן הנאשם הודה לאחר שמיעת הראיות, שוכנענו כי יש מקום לחייב את הנאשם בפיצוי הורי המנוחה והפעוט.

במהלך שמיעת הראיות, הוברר כי הדקירות הרבות בגופה של המנוחה נעשו לעיני הפעוט כשהמנוחה אוחזת בו וכן תיארו  הורי המנוחה את הסבל והצער שנגרם להם עם מות בתם האהובה, אף שאין צורך בהוכחת נזק לצורך חיוב לפי סעיף 77 לחוק (ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מ"י, ניתן ביום 10/1/08). 

7.         הגם שיכולתו המעשית של הנאשם לשלם פיצויים מוטלת בספק, הרי, במישור הערכי והמוסרי וברוח חוק זכויות נפגעי עבירה, חשוב להדגיש את חבותו של הנאשם כלפי הורי המנוחה והפעוט שאיבדו את יקירתם.

הנאשם הביע באמצעות ב"כ צער על המעשה הנורא ועל הסבל  שגרם במעשיו להורי המנוחה ולבנו הפעוט. יש בחיובו בפיצוי כדי לממש הצהרה זו.

8.         לפיכך אנו גוזרים על הנאשם, כהוראת סעיף 300(א) לחוק, עונש מאסר עולם מיום מעצרו 18/7/10.

אנו מחייבים את הנאשם בפיצוי הורי המנוחה בסך 100,000 ש"ח ובפיצוי בנם המשותף של הנאשם והמנוחה בסך 100,000 ש"ח.

הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בתוך 6 חודשים מהיום.

באשר לפיצוי לטובת הקטין, המזכירות תודיע  לאפוטרופוס עליו על הפקדת סכום הפיצוי  והאפוטרופוס יפנה לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת הוראות.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

<#4#>