מאסר עולם למורשע ברצח בשל חוב כספי, לא הורם נטל הוכחת מצבו הנפשי לצורך ענישה מופחתת

1.         בהכרעת הדין מיום 6.4.08 קבענו כי ביום 13.12.05 קטל הנאשם את המנוח נזאר אנבוזי (להלן: "המנוח"), לאחר שדקר אותו בסכין שננעצה באזור בית החזה השמאלי שלו ופגעה בליבו. לפיכך, הרשענו את הנאשם ברצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.         עתה, בשלב הטיעון לעונש, מבקש הנאשם להסתמך על מצבו הנפשי בעת ביצוע הרצח, לביסוס הטענה כי יש להסתפק לגביו בענישה מופחתת כפי שנקבע בסעיף 300א לחוק, ואין לגזור עליו מאסר עולם כעונש חובה. לטענתו, בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל, הוגבלה במידה ניכרת יכולתו להבין את אשר עשה או להימנע מעשיית המעשה.

3.         כרקע לדיון בבקשתו, נביא בתמצית את העובדות הרלבנטיות כפי שקבענו בהכרעת הדין, ואשר הביאו להרשעתו של הנאשם בעבירת הרצח:

המנוח והנאשם התקוטטו בגן ציבורי בחיפה, הקרוי "גן בנימין" בשל חוב כספי. העימות החל כאשר המנוח הכה את הנאשם ותלש מעל צווארו שרשרת. מיד לאחר מכן, עזב הנאשם את הגן, רץ לדירתו הנמצאת בקרבת מקום, ובכוונה לגרום למותו של המנוח, הצטייד בסכין, בעלת להב ארוך למדי (בין 20 ל-40 ס"מ), וחזר בריצה לגן. בהגיעו למנוח, אשר עמד בגן וגבו אל הנאשם, סובב אותו הנאשם ודקר אותו בסכינו דקירה אחת באזור בית החזה השמאלי. מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם מהמקום. המנוח נפטר בגן, בסמוך לאחר הדקירה וכתוצאה מהדקירה.

המסגרת הנורמטיבית

4.         הוראת סעיף 300א לחוק מקנה לבית המשפט סמכות ושיקול דעת להימנע מהטלת עונש של מאסר עולם למי שהורשע בעבירת הרצח בכוונה תחילה, ומאפשרת גמישות בענישה באותם המקרים הבאים בגדרו של הסעיף.

נוסחו של סעיף 300א  לחוק העונשין הינו כדלקמן:

"על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: (א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח -

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה."

5.         הענישה המופחתת על פי סעיף 300א לחוק הינה החריג לכלל הרחב לפיו יש לגזור על מי שהורשע בעבירת הרצח מאסר עולם חובה, והיא בבחינת סייג נדיר ויוצא דופן לכלל (ע"פ 1855/05 פרישקין נ' מדינת ישראל, פסקה 5,  24.3.08).

מטרתו של סעיף 300א לחוק, המהווה כאמור חריג לכלל, היא "ליתן מענה למקרים בהם תחושת הצדק אינה מתיישבת עם הטלתו של מאסר כזה בשל מצבו הנפשי של מבצע העבירה במועד ביצועה" (ע"פ 10669/05 מטטוב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 12, להלן פרשת מטטוב, וכן ע"פ 5413/97 זורבליוב נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ה(2) 541, 557 (2001).

6.         על פי סעיף 300א לחוק הסמכות להפחית בעונשו של מי שהורשע בעבירת הרצח מותנית בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:

א.         כי בעת ביצוע העבירה, סבל הנאשם "מהפרעה נפשית חמורה" או "מליקוי בכושרו השכלי".

ב.         כי בעת ביצוע העבירה הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.

ג.          קיומו של קשר סיבתי בין התנאים א' וב' לעיל, היינו - קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההפרעה הנפשית או הליקוי השכלי לבין ההגבלה הניכרת ביכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עשה או להימנע מהמעשה.

(ראה ע"פ 5253/07 אחמד ארשיד נ' מדינת ישראל, פס' 5 22.12.08 להלן - פרשת ארשיד, וכן ע"פ 3071/01 מאירוב נ' מדינת ישראל, פס' 12,  16.12.06).

התנאים האמורים הינם תנאים מצטברים ורק בהתקיים שלושת התנאים כולם, רשאי בית המשפט  לסטות מעונש החובה של מאסר עולם הקבוע בצידה של עבירת הרצח בכוונה תחילה.

7.         נקבע כי יש לפרש את התנאים האמורים בכל הנוגע למצבו הנפשי של הנאשם והמגבלה על כושר שיפוטו, באמות מידה מחמירות במיוחד, עד כדי " מרחק פסע בלבד מחוסר יכולת של ממש" (פרשת מטטוב פס' 14 והאזכורים שם, פרשת ארשיד, פס' 6 והאזכורים שם).

8.         נטל ההוכחה להוכיח כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 300א לחוק מוטל על הטוען לתחולתו של הסעיף, קרי, על הנאשם. עליו להוכיח  ברמת שכנוע של מאזן ההסתברויות (להבדיל מהעלאת ספק סביר בלבד כפי שנקבע לגבי הסייגים לאחריות הפלילית), כי בעת ביצוע העבירה התקיימו כל אלה - הוא לקה בהפרעה נפשית חמורה או בליקוי בכושר השכלי; בשל פגימות אלה הוגבלה במידה נכרת יכולתו להבין את מעשהו או להימנע מביצוע המעשה; וכן, כי התקיים הקשר הסיבתי בין הפגימות הנ"ל ובין ההגבלה הניכרת על יכולתו להבין את מהות המעשה או להימנע ממנו.

עד כאן הכלל, ומכאן ליישומו של הכלל על המקרה שבפנינו.