מאסר עולם למאבטח בגין רצח תושב חדרה ברחבת הכותל המערבי

1. היסודות המאפשרים הפחתת העונש בעבירה של רצח, כמפורט בסעיף 300א (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין"), דומים בעיקרם ליסודות סייג אי שפיות הדעת. ההבדל בין הסייג הפוטר מאחריות פלילית לבין העילה להפחתת העונש ברצח הוא בעוצמתם של הגורמים המצויים ביסוד שתי הוראות אלו. בעוד שעושה המעשה איננו נושא באחריות פלילית אם איבד עקב מחלת נפש את יכולת ההבנה והרצון, הרי שניתן להפחית בעונשו של הורג אדם בכוונה תחילה אם יכולת ההבנה והרצון הופחתו כתוצאה מהפרעה נפשית חמורה.

            בענייננו, טען ב"כ הנאשם, עו"ד פלדמן, בשפה מעט רפה, לעניין קיומה של חלופה זו. עם זאת, הוא לא זנח אותה לחלוטין.

 הגענו לכלל מסקנה, כי אותם נימוקים שניתנו בגדר הכרעת הדין בגדרם נדחו טענות הנאשם באשר לקיומו של היסוד הנפשי, ישימים גם לעניין ההפחתה בעונש. שכן, הנאשם, אשר לא הגיש כל חוות דעת חדשה בשלב פרשת גזר הדין ונסמך אך ורק על חוות הדעת שהוגשה מטעמו במשפט עצמו, שאותה כאמור דחינו כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין, לא הצליח להניח כל תשתית ראייתית מהימנה ומספקת בדבר הריגת המנוח בשל הפרעה נפשית, בכלל, והפרעה נפשית חמורה, כנדרש על-פי הסעיף הנ"ל, בפרט.

2. את עיקר בניינה של טענתו החילופית של הנאשם, מיקד בא-כוחו המלומד בנסיבות המאפשרות הטלתו של עונש פחות ממאסר עולם, לפי הוראת סעיף 300א (ב) לחוק העונשין. אליבא דטענת הסנגור המלומד החריגה מתחום הסבירות הנדרשת לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, ככל שהייתה בנסיבות המקרה, הייתה אך מועטה.

3. סעיף 300א(ב) לחוק מורה כלהלן: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה... במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות העניין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב".

            ההכרעה בשאלה אם מעשהו של נאשם חרג רק "במידה מועטה" מתחום הסבירות, חייבת להבחן במסגרתו של סעיף 34טז לחוק; כך, שרק במקרים גבוליים שבהם קיומו של סייג לאחריות פלילית נשלל בשל חריגת מעשה הנאשם ברצח מתחום הסבירות, יהיה מקום לשקול, לעניין העונש שיוטל עליו, האם חריגתו של המעשה מתחום הסבירות הייתה אך מועטה. במקרה דנא, כאמור, טענת הנאשם בדבר תחולת סייג ההגנה העצמית, הקבוע בסעיף 34י לחוק, נדחתה על-ידינו מכל וכל, בין השאר, בהיות גרסת הנאשם בלתי מהימנה, ואין מדובר אפוא במקרה גבולי.

4. ירי של 14 יריות למרכז גופו של המנוח, ממרחק קצר יחסית, בתוך תיאור מפורט של מכלול הנתונים שנפרשו לפנינו עובר לירי האמור וסמוך לאחריו, כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין, איננו יכול להיחשב כ"חריגה במידה מועטה, בנסיבות העניין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של ההגנה העצמית".

אשר על כן, דין הטענה (על שתי חלופותיה) לענישה מופחתת להידחות והיא נדחית בזאת.

5. אנו גוזרים, אפוא, על הנאשם את העונש המנדטורי הקבוע בחוק: מאסר עולם, החל מיום מעצרו בתיק זה. לבקשת המאשימה, לא נשית עונש נפרד בגין העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם בתיק זה.