מאסר עולם לויטלי מיכלוב בגין רצח בכוונה תחילה של חברתו לשעבר

1.         ביום 26.12.12 הרשענו את הנאשם לאחר שמיעת הראיות בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

2.         ב"כ המאשימה עתר לחייב את הנאשם בפיצוי בשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק לטובת הניזוקים. ב"כ המאשימה הפנה לכך שהוריה של המנוחה נותרו לבדם עם ביתה בת ה-14 וכן עם בנם הנוסף שהעיד בבית המשפט כי הרצח הרס את המשפחה כולה. כמו כן היפנה לעברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירת אלימות קשה כלפי חברתו, דבר המעיד על דפוס התנהגות אלים כלפי בת זוג. עוד ציין כי אין להתחשב ביכולת הכלכלית של הנאשם בעת קביעת הפיצוי.

3.         ב"כ הנאשם מתנגדים לחיוב הנאשם בפיצוי הניזוקים, וזאת מבלי לגרוע מהעובדה כי נגרם נזק למשפחה. נטען כי הנסיבות המיוחדות של הנאשם מצדיקות שלא לחייבו בפיצוי. שכן, הנאשם עתיד להשתחרר כשהוא כבן 70, הוא בודד בארץ ללא משפחה ותנאי המאסר יהיו קשים לו יותר מאשר לכל אסיר אחר. בנוסף, במהלך שמיעת הראיות נחשף בית המשפט לעובדה שמדובר באדם ללא כל יכולת כלכלית כאשר אין ספק שהפיצוי אם יחוייב בו, יצבור ריביות וקנסות עצומים. חיוב הנאשם בפיצוי יצור ציפייה והסתמכות אצל משפחת המנוחה כאשר אין סיכוי כי ציפייה זו תמומש.

4.         לצורך הכרעה בשאלה אם לחייב את הנאשם בפיצוי, התחשבנו בכללים והשיקולים הבאים:

א.      היום אין עוד מחלוקת כי לבית המשפט סמכות לחייב נאשם בפיצוי מכח סעיף 77 לחוק העונשין, גם כשדובר בהרשעה בעבירת רצח (ע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר, לא פורסם, 11.9.06).

ב.       באשר לקביעת זהות "האדם שניזוק על ידי העבירה", נקבע כי במקרה של המתה האדם שניזוק הינו הקורבן שנפטר ועיזבונו בא בנעליו (ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל לא פורסם, 24.7.06).

ג.    באשר למצב הכלכלי של הנאשם, נקבע בע"פ 5761/05 הנ"ל: "אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקים בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו...".

ד.   בתי המשפט החלו לעודד את השימוש בהוראת סעיף 77 לחוק, המחייבת את הנאשם בפיצוי נפגעי העבירה, וזאת לאור העלייה שחלה במעמד נפגעי העבירה ומתוך הכרה בזכות לקבלת פיצוי על הנזקים השונים, הרכושיים, הגופניים והנפשיים שנגרמו להם.

5.               יישום הכללים הללו על ענייננו, הביאנו למסקנה כי יש מקום לחייב את הנאשם בפיצוי הורי המנוחה ובתה הגם שברור כי הפיצוי הכספי, גם אם ישולם, לא יוכל למלא את החלל העמוק שנפער בחיי בני המשפחה, או לשקם את ההרס שגרם הרצח למשפחה, כפי שתואר על ידי אחי המנוחה וכפי שעולה מהמסמך אודות בתה של המנוחה.

6.         לאור המפורט לעיל שוכנענו כי יש לחייב את הנאשם בפיצוי הורי המנוחה וביתה, סכום כולל בשיעור המירבי הקבוע בחוק של 258,000 ש"ח.

7.         לפיכך אנו גוזרים על הנאשם:

א.         מאסר עולם שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה 13.9.11.

ב.         פיצוי להורי המנוחה וביתה, בסך כולל של 258,000 ש"ח אשר ישולם במזכירות בית המשפט תוך 120 יום מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ה טבת תשע"ג, 07/01/2013 במעמד הנוכחים.