מאסר עולם ושנה ליצאניות מאוקראינה בגין רצח ד"ר פלוני ז"ל בשל בצע כסף

עיקרי העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין עליהן נותנות הנאשמות את הדין הן אלו: בליל 26.12.11 בסביבות השעה 23:00 הגיעו הנאשמות לדירתו של ד"ר א.ל. (להלן: "המנוח"), על-פי הזמנתו, על מנת לקיים עמו יחסי מין תמורת תשלום. הנאשמות, שסברו שהמנוח מחזיק כספים בדירה, קשרו קשר לגנבם. כשהגיעו לדירה, הן ישבו עם המנוח לשתות משקאות אלכוהוליים, והכניסו למשקה של המנוח סם מסוג אקסטזי, בו הצטיידו מראש, במטרה להרדימו. בסופו של דבר, מסיבות שלא הובהרו דיין, דקרוהו למוות תשע דקירות בסכינים שנטלו מהמטבח, ואשר להבו של אחד מהם נשבר בתוך צווארו של המנוח. הנאשמות כיסו את ראשו של המנוח בשקית ניילון, הידקוהַ סביבו, ודחפוהו לכיוון הרצפה. לאחר מכן ערכו חיפוש בבית אחר חפצי ערך. בתום החיפוש שפכו משקה אלכוהולי בסמוך לגופה והציתו את החדר. הן הכניסו לשקית זבל את הסכינים וחפצים נוספים שהיו בדירה שהיה בהן כדי ללמד על שהותן בה, כגון כוסות מהן שתו, ויצאו מהדירה כשבידן כסף מזומן ומכשיר טלוויזיה. את שקית הזבל ובה הסכינים זרקו בפח אשפה בדרך לביתן.

על-פי עובדות אלו הרשענו את הנאשמות בעבירות רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הצתה לפי סעיפים 448(א) ו-29 לחוק העונשין, השמדת ראיה לפי סעיפים 242 ו-29 לחוק העונשין ושיבוש הליכים לפי סעיף 244 לחוק העונשין, וקשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) וסעיף 327 ו-383 לחוק העונשין (עבירה שהוספה בתיקון להכרעת הדין).

בגין עבירת הרצח, קבע המחוקק עונש מנדטורי של מאסר עולם.

בנוסף לעונש האמור, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמות עונשי מאסר מצטברים בגין העבירות הנוספות בהן הורשעו, לצד פיצוי לבני משפחת המנוח, שבעניין הנזקים שנגרמו להם העידה אחותו של המנוח.

טענתה היא שהעבירות הנוספות בהן מדובר הן מסכת עובדתית שונה ונפרדת וחומרתן עומדת בפני עצמה, והפסיקה אליה הפנתה תומכת בעמדתה זו.

ההגנה מתנגדת לבקשת המאשימה, כשעיקר טענתה כי עסקינן במסכת אירועים אחת שבה העובדות המגבשות את העבירות הנוספות, משמשות מסד להרשעה בעבירה העיקרית, על החלופה המגלמת בתוכה החמרת אפיון העבירה, הוראת סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. עוד טוענת ההגנה כי המאשימה בעת שניסחה את כתב האישום, התייחסה לכל האירועים במסגרת אישום יחיד.

באשר לפיצוי טוענת ההגנה כי הנאשמות הן חסרות כל והטלת חובת פיצוי משמעה שלילת האפשרות כי בעתיד הרחוק ייקצב עונשן ותקוצר ממנו תקופת השליש. תוצאה זו אינה ראויה, בייחוד בהתחשב בכך שהנאשמות עתידות לשאת בעונשן במדינה זרה שאינן דוברות את שפתה, רחוק ממשפחותיהן. בנוסף התייחס כל אחד מהסניגורים לנסיבות חייה ומצבה הרפואי של מרשתו.

בדבריה, נאשמת 1 אמרה כי היא האחראית העיקרית למעשים והביעה את חרטתה על ביצועם. נאשמת 2 רק ביקשה את סליחת משפחת המנוח.

דיון                                                                              

בהתייחס לעבירת ההצתה קיים מנעד רחב של עונשים המוטלים על פי נסיבות העניין, אך הכלל הוא כי המרכיב העיקרי בהם יהיה מאסר מאחורי סורג ובריח (ע"פ 8868/12 עווידה נ' מדינת ישראל, פסקה 7, ניתן ב-20.11.13). ברבים מפסקי הדין נקבע מאסר לתקופה משמעותית של מספר שנות מאסר (ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל, ניתן ב-15.10.13; ע"פ 1846/13 עמאש נ' מדינת ישראל, ניתן ב-01.12.13; ע"פ 5254/11 אלון נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18.02.13; ע"פ 9226/11 גוזלנד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-08.10.13). בנסיבות ההליך הנוכחי, מדובר בשריפה בדירת מגורים בלב העיר, מקום המיושב בצפיפות, באדישות מוחלטת לתוצאות ובמטרה להסתיר את מעשה הרצח. מלבד הסיכון המשמעותי (שלא התממש) לציבור ולרכושו נוכח הקושי לשלוט באש. הנאשמות אף השמידו ראיות ובכך ניסו לחבל בהליכי החקירה והמשפט, ולא חסו על כבודו של המנוח הן בחייו והן במותו. בנסיבות אלו אנו מעמידים את מתחם הענישה בגין מעשיהן בשל מקבץ העבירות הנוספות בין 4 ל-7 שנות מאסר.

בהתייחס לעבירות קשירת הקשר לביצוע גניבה תוך שלילת כושר ההתנגדות באמצעות שימוש בסם מסוג "אקסטזי", אנו סבורים ככלל, שעבירה זו מעצם מהותה נבלעת בעבירת הרצח ואינה מצדיקה הטלת עונש נפרד.

בהתייחס לעבירות שעניינן הסתרת ראיות ושיבוש הליכי משפט, על פגיעתן הקשה באכיפת הדין והסדר הציבורי, עיון בפסיקה מעלה כי לרוב הן עבירות נלוות לעבירות שניסו להסתיר. בנסיבות העניין, נוכח חומרת העבירה העיקרית, והתכנון שבא לידי ביטוי במעשי הנאשמות, אנו סבורים שמתחם הענישה צריך שייקבע על הצד הגבוה, בין 3 ל-5 שנות מאסר.

באשר לנסיבותיהן האישיות של הנאשמות, קשות ככל שיהיו, יינתן לכך משקל מה, אולם זה מתגמד אל מול החומרה המופלגת של המעשים.