מאסר עולם ו-12 שנות מאסר בגין רצח ואונס

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של רצח, אינוס תוך שימוש בנשק קר, מעשה סדום תוך שימוש בנשק קר, כליאת שווא, חבלה בכוונה מחמירה, השמדת ראיה והדחה בחקירה.

2.         עובדות המקרה  מפורטות בהרחבה  בהכרעת הדין. לצורך גזירת הדין נחזור בתמצית על עיקר הממצאים העובדתיים:

ביום שבת, 2.1.10 הגיעו הנאשם וחברו ס.ק. (להלן: "המנוח") לדירת המנוח  בראשל"צ, לאחר ששתו משקאות אלכוהוליים. בסמוך לשעה 4:45 התעורר המנוח משנתו ודרש מהנאשם לעזוב את הדירה. בתגובה נתן הנאשם למנוח  אגרוף, הפילו על המיטה, ולאחר מכן  נטל סכין מהמטבח  ודקר את המנוח 12 דקירות: בבטן, בבית החזה ובעורף. הנאשם חדל מלדקור את המנוח  רק לאחר  שווידא כי  הפסיק לנשום. כתוצאה מהדקירות נפטר המנוח.

בהמשך ניגש הנאשם לחדרה של אם המנוח שישנה באותה עת (להלן: "המתלוננת"), העירה משנתה ותוך איומי סכין ומכות הורה לה להתפשט, הכניס את איבר מינו לפיה של המתלוננת והורה לה למצוץ אותו ולאחר מכן הכניס את איבר מינו לאיבר מינה.

הנאשם חזר על מעשיו מספר פעמים. במהלך יום 2.1.10 נשאר הנאשם בדירת המתלוננת כשהוא מאיים עליה בסכין לבל תצעק ונלווה אליה לכל מקום אליו הלכה. בשלב מסוים כשניגשה המתלוננת לחדרו של בנה וראתה אותו שרוע על המיטה, החלה לצעוק לעבר הנאשם "רצחת אותו". הנאשם משך אותה מפתח חדרו של המנוח וסגר את הדלת, הפילה על רצפת המסדרון והחל להכותה בפניה ובכל חלקי גופה תוך שהוא חובט את ראשה ברצפה. בשלב מסוים דקר את המתלוננת בבטנה והיא החלה לדמם.

כשהתחננה המתלוננת על נפשה הכה אותה הנאשם מכת אגרוף בלסתה.

רק בבוקרו של יום א' (3.1.10), כשהבחינה המתלוננת שהנאשם נרדם, ניגשה לחדרו של בנה וגילתה שהוא ללא רוח חיים.

המתלוננת החלה לצעוק לעבר הנאשם "רצחת אותו" והנאשם שב והפליא בה מכותיו והורה לה להיכנס לחדרה.

בסמוך לשעה 10:00  (ביום 3.1.10) דרש הנאשם מהמתלוננת כסף למונית, תוך שהוא מורה לה כי אם תחקר במשטרה עליה לומר שהחבלות שעל גופה הן כתוצאה מנפילה במדרגות. הנאשם איים על המתלוננת שאם לא תעשה כן ירצח אותה.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות בכל חלקי גופה וחבלות קשות במעי הדק והטחול. המתלוננת אושפזה בבית החולים ונזקקה לטיפולים רבים וביניהם לניתוח שכלל את כריתת הטחול.

3.         בסיכומיו (בכתב ובע"פ) ביקש הנאשם, באמצעות ב"כ לחזור בו מכפירתו בעבירות המין שיוחסו לו בכתב האישום וביקש לאמץ, לעניין זה, את גרסתו במשטרה בה הודה בביצוע האונס ולהעדיפה על פני עדותו בבית המשפט.

הראיות לעונש

4.         תסקיר נפגע עבירה:

בהתאם להוראות סעיף 187(ב) ו-187(ב1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, הוגש תסקיר נפגע עבירה המתייחס למצבה של המתלוננת ולנזקים שנגרמו לה.

מהתסקיר עולה כי המתלוננת בת 56, ילידת אוקראינה, עלתה ארצה בשנת 1998 יחד עם בעלה, ממנו נפרדה כעבור שנה, ובנה המנוח שהיה אז בן 17. באוקראינה נותרה אמה (בת 80) ממנה בחרה המתלוננת להסתיר את האסונות נשוא כתב האישום, על מנת שלא להכאיב לה ולא לעורר את דאגתה.

נסיבות האירוע שהוא כה חריג הפגישו את המתלוננת עם אכזריות וסדיסטיות שאינן נתפסות ופגעו בה במספר מישורים. לדבריה, מאז האירוע, היא מתפקדת כלפי חוץ כרובוט, מנסה לתפקד ולהעסיק את עצמה כדי להימנע, ככל האפשר ממחשבות ורגשות שעלולים לתפיסתה להביא להתמוטטותה.

את האירוע היא מתארת כ "[עברתי ] סרט בלהות - לא מאחלת אותו לאויבים שלי". בדבריה היא מתייחסת בעיקר לנזקים והפגיעות שנגרמו לה  כתוצאה מרצח בנה וניכר כי היא נמנעת מלהתייחס לפגיעות שנגרמו לה ישירות וכשהתייחסה אליהן הייתה מנותקת רגשית ועניינית.

המתלוננת תארה את הגעגועים העזים לבנה שאינם מרפים. תארה שכמעט אינה מבשלת, כי אין לה למי וכי לא תזכה להיות סבתא.

המתלוננת מתוארת כאישה ללא שמחת חיים שניכרים מאמציה להפגין חוסן מחשש להתפרקות. היא חוששת מגילוי חמלה כלפיה ומדי יום כשמגיעה לעבודה ולמרות הכאב שאינו מרפה, מחייכת לכולם. עד היום לא אפשרה לעצמה זמן לריפוי, התאוששות, שיחזור ועיבוד של האירועים הטראומטיים שעברה.