מאסר עולם בגין ביצוע רצח בכוונה תחילה בצוותא

1.         בתאריך 2.2.09 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע רצח בכוונה תחילה בצוותא של יצחק ג'ורג'י (להלן: " המנוח"), לפי סעיפים 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), יחד עם סעיף 29(ב) לחוק.

            בקשתו של הנאשם לקבל ראיות חדשות ולבטל את הכרעת הדין נדחתה, וביום 11.6.09 נשמעו טיעונים לעונש.

2.         ב"כ המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם, וכן לחייב אותו בתשלום פיצוי בסכום המקסימאלי, לפי סעיף 77 לחוק, לכל אחד מבני משפחת המנוח, דהיינו, להוריו, לאחותו ולשני אחיו.

            ב"כ הנאשם מתנגד לחיוב הנאשם לפצות את קרובי משפחתו של המנוח מאחר והמנוח לא פירנס אותם, ולחילופין הוא מבקש להתחשב בהתנהגותו האלימה של המנוח במסעדה, ובכך שהנאשם נפצע בעינו במהלך האירוע נשוא כתב האישום.

הראיות לעניין העונש

3.         ב"כ המאשימה מסתמכת בעתירתה לחיוב הנאשם לפצות את קרובי משפחתו של המנוח, על המסמכים כדלקמן:

א.         מכתב של הפסיכיאטרית ד"ר ורבין והפסיכולוגית ד"ר קרבי ע/2, ממנו עולה כי ההליך השיקומי אשר צפוי לאבי המנוח הוא הליך ארוך, ולא ברור עד כמה הליך זה אפשרי לאור גילו המבוגר, עוצמת הדיכאון ממנו הוא סובל, והאבל המורכב הנובע מקושי רגשי בעקבות אירוע הרצח.

ב.         מכתב של הפסיכיאטר ד"ר חייט והעו"סית דנה תמרי ע/3 ממנו עולה שאם המנוח, אסתר, הייתה האחרונה אשר שוחחה עם המנוח ושמעה את מילותיו האחרונות, כשהוא מבקש כי יזמינו עבורו אמבולנס.

האם נוקטת בדרך של הסתגרות ואינה יוצאת מביתה, אלא בנסיבות הכרחיות. היא נמנעת מיצירת קשרים חברתיים, ואף ניתקה קשרי משפחה. לדבריה, היא איבדה את הטעם לחיים, סובלת מהתפרצויות של בכי וזעם, אי-שקט, חרדות וקשיים בריכוז.

האם סובלת מאז הרצח מירידה דרסטית בתפקוד, וזקוקה לסיוע ותמיכה צמודים על מנת לשוב ולנהל אורח חיים סביר בעתיד.

ג.          הצהרת הנפגע ע/4 שבה כותב אביו של המנוח שמאז הרצח הוא איבד עניין בפעילויות שגרמו לו הנאה בעבר, הוא לא מתקשר עם אנשים, היה מאושפז מספר פעמים ומטופל נפשית. אף אשתו אינה מתקשרת עם אנשים, החיים בבית היו לבלתי נסבלים, אין תקשורת של אחד עם השני, ואין שמחה בבית " הכל מתרסק מול העיניים, הפכו לנו את החיים מקצה לקצה...".

לדברי האב, הם רצו לעבור לדירה מרוחקת מדירת משפחת הנאשם, אך הדבר לא הסתייע מבחינה כלכלית.

ד.         מתסקיר משפחת הנפגע המתייחס לבני משפחתו של המנוח אשר הוכן ביום 19.3.09 עולה, שאביו של המנוח שומר על קשר רציף ואינטנסיבי עם הפרקליטות, ועיסוקו האובססיבי במות המנוח נובע ממצוקתו הקשה.

לאב, שהיה האחרון שראה את בנו שוכב על המדרכה ומובל לבית החולים, שם נקבע מותו, יש רגשות אשם, והוא סובל מדכאון וחרדה כרוניים ומטופל תרופתית. עם זאת השפעת הטיפול מוגבלת, וגם העובדה שמשפחת הנאשם מתגוררת בסמוך למשפחת המנוח מגבירה את החרדה שבה שרוי האב.

            אמו של המנוח סובלת מדיכאון ומתופעות פוסט טראומטיות. מאז האסון תפקודה ירד, והיא מתקשה לשאת את צערם של ילדיה על מות המנוח.

            חוסר התפקוד של הורי המנוח משליכים גם על אחיו של המנוח, שנתונים להתמודדות עם האובדן ללא תמיכת ההורים.

האח הבכור, יוסי, שהיה קרוב למנוח, סובל מדיכאון, רגשות אשם ומקשיי תפקוד, וגם האח הצעיר סובל מבעיות התנהגות, בהיותו נאלץ להתמודד עם מצבו ללא תמיכה רגשית מצד שאר בני המשפחה.

            האחות כרמית היא היחידה אשר כלפי חוץ מתפקדת באופן רגיל, שכן היא חשה שעליה להיות חזקה ולהוות עוגן משפחתי, אך בחירתה זו, כי תשמש "החסונה" במשפחה, והטיפול בהוריה, על חשבון טיפול בעצמה, תיגבה ממנה מחיר בעתיד.

            בסיפא התסקיר כותבת עורכת התסקיר, שכל אחד מבני משפחת המנוח עסוק בהתמודדות עם האבל על מות המנוח, והאבל המתמשך עצר את מהלך חיי המשפחה, שבניה מצפים שימוצה הדין עם הנאשם, ויוטל עליו לשלם פיצוי כספי גבוה שישקף את הפגיעה בהם ואת הצורך לסייע בטיפולים נפשיים.

טענות המאשימה