מאסר למורשעים שתכננו לחטוף ולרצוח יהודי חרדי בהוראת אסיר בטחוני לשעבר

1.         הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של ניסיון לסיוע לאויב במלחמה, לפי סעיף 99(א) + 92 לחוק העונשין תשל"ז-1977. נאשם 1 הורשע גם בעבירה של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114 לחוק העונשין.

ואלה המעשים: הנאשמים הכירו תושב עזה בשם ריאד חוסין חמידה (להלן - ריאד) וידעו כי ריצה מאסר עקב עבירות בטחון. בפברואר 2007 ביקש ריאד מנאשם 1 לחטוף יהודי חרדי והבטיח לו תמורה בסך 4000 דולר. נאשם 1 הסכים.

בהמשך, ריאד הנחה את נאשם 1 לחטוף היהודי ולהרגו מיד, להשליך גופתו ולהעביר מסמכי הזיהוי לגורמים בחברון, ואלו יהוו קלף מיקוח בדרישה לשחרור אסירים פלסטינים. נאשם 1 נענה גם לכך, והמליץ לריאד לפנות לנאשם 2 ולהציע לו להשתתף במשימה. שני הנאשמים נפגשו, נאשם 1 תאר לפני נאשם 2 את המשימה שהטיל עליו ריאד והתמורה הכספית, ונאשם 2 הסכים ליטול חלק בביצועה. בליל 28.2.2007 יצאו שני הנאשמים ברכב לסיבוב בירושלים במטרה להגשים התוכנית, ולשם כך אף ניסו לרכוש גז מדמיע בבתי מרקחת, אך אלה כבר נסגרו. השניים הצטיידו במברג גדול ומפתח צינורות, על-מנת להכות בקורבן ולגרום למותו. הנאשמים סבבו ברכב במספר שכונות בירושלים אך לא איתרו יהודי חרדי בודד. נאשם 1 דיווח לריאד שלא עלה בידם לבצע התוכנית, וביקש מריאד שייתן לו אקדח עם משתיק קול לביצוע המשימה. ריאד הסכים וביקש מנאשם 1 לנסוע לדרום ולהעביר משם כלי נשק לאלמוני המתגורר באזור טול-כרם. נאשם 1 הסכים אך משימה זו בוטלה.

1.         נאשם 1 יליד 1975, נ+4. למד בבית ספר חמש שנים בלבד, עבד כנהג. בעבר הורשע מספר פעמים בעבירות על חוק הכניסה לישראל והסעת תושבים זרים, ונידון פעם אחת לשבעה חודשי מאסר בפועל, פעם נוספת לשמונה חודשי מאסר בפועל. מתסקיר שרות המבחן עולה כי אורח חייו דל, משתמש באלכוהול וסמים והתפתה לבצע העבירות דנן על רקע בעיות אלכוהול ובעיות כלכליות. שרות המבחן התרשם כי אימן מתקשה ליטול אחריות לביצוע העבירות, ואף שהביע צער על מעורבותו והודה בטעותו, לא הפנים באופן ממשי את חומרת מעשיו. נוכח התייחסות זו ועברו הפלילי, נמנע שרות המבחן מהמלצה.

3.         נאשם 2, יליד 1979 נ+3, עבד בחנות ירקות. ברישום הפלילי שלו מספר הרשעות מהשנים 1999-2004, שעיקרן השגת גבול, גניבה, עבירות על חוק הכניסה לישראל. בגין עבירות אלה נידון לתשלום קנסות ומאסרים על תנאי. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הוריו נפרדו בהיותו פעוט, והוא גדל ללא אב, שהה רבות אצל סבתו ולאורך שנים חש דחייה ותלישות. למד 7 שנים בלבד ועבד עבודות מזדמנות. בפני קצינת המבחן קיבל אחריות לביצוע העבירה והסביר כי עשה כן ממניע כספי ולא אידיאולוגי. עקב הרקע, אישיותו וחומרת העבירה, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

4.         ב"כ המאשימה, טען כי הנאשמים יצרו קשר עם אותו ריאד, בעקבות כך תכננו תוכנית קטלנית והחלו להוציאה לפועל בהצטיידם בכלים שונים ובחיפוש אחר קורבן. בהמשך, חיפשו כלי משמעותי יותר, אקדח עם משתיק קול. תוכניתם לא הוגשמה רק בשל כך שסוכלה על-ידי מעצרם. בגין חומרת המעשים והתכנון המוקדם, עתר לעונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי וקנס.

5.         ב"כ נאשם 1, טען כי אומנם אין להקל ראש במעשים החמורים של מרשו, אולם מדובר באירוע קצר, יוזמה שנמשכה שעות ספורות, הנאשמים לא הצליחו לבצע את תוכניתם ולא חזרו וניסו לבצעה, בשלושת הימים הבאים עד מעצרם ב-3.3.2007. הדבר מלמד כי חזרו בהם והתחרטו, וכאשר נאשם 1 נעצר, הוא הודה מייד, נטל אחריות, מסר את כל הפרטים, והסביר שפעל ממניעים כספיים ולא לאומניים. לפיכך מסוכנותו פחותה. הסנגור הדגיש, כי נאשם 1 לא היה בקשר עם ארגון, אלא בקשר מקרי עם אדם בודד. עוד הפנה לפסיקה בה נגזרו עונשי מאסר מתונים על מעשים חמורים יותר. עוד ביקש ב"כ נאשם 1, ליתן משקל ממשי למצבו האישי והמשפחתי של הנאשם.

6.         ב"כ נאשם 2, טען כי מרשו נגרר לפרשה בשל אישיותו החלשה, דבר שקיבל ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן. לפיכך אינו עבריין עקרי, הוא לא תכנן דבר, אלא הצטרף לנאשם 1 שתכנן, וקבע את המהלכים והמעשים שבוצעו. מדובר בתוכנית שלומיאלית, תכנון קצר מאוד שנמשך שעות, וכל המעשים נעשו על רקע כלכלי ולא אידיאולוגי. נאשם 2 הבין תוך זמן קצר שטעה, לא עשה דבר ממשי עד שנעצר בחלוף מספר ימים, דבר המלמד על חרטה. ב"כ נאשם 2 הפנה עוד לרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, לכך שאשתו מבקשת להתגרש ממנו ולרצונו הכן לשקם את חייו.

7.         שני הנאשמים הביעו צער וחרטה על מעשיהם, התנצלו והודו לאל שלא נגרם נזק.

8.         העבירות שעברו הנאשמים הן חמורות ואין להקל בהן ראש גם אם התוכנית שתכננו והחלו להוציאה לפועל, לא הוגשמה במלואה. נאשם 1 יצר קשר עם ריאד וסיכם איתו לחטוף יהודי ולרצחו נפש, לאחר מכן צירף את נאשם 2 והם תכננו מעשי חטיפה ורצח, הצטיידו בכלים ויצאו לשטח לביצוע המשימה הרצחנית. אכן אין מדובר בתכנון מדוקדק וממושך, אך הדבר מלמד על הקלות הבלתי נסבלת של התגייסות, הענות מיידית ונכונות של הנאשמים לתכנן ולבצע פשע חמור, ומכאן המסוכנות הנשקפת מהם וממעשים כאלה. בשל כך, לאלמנט ההרתעה יש ליתן יתר משקל על פני שיקולים אישיים. יש הכרח להרתיע את הנאשמים עצמם ואחרים שכמותם.

לקולא נציין, כי לנאשמים אין רקע אידיאולוגי, משך כל התוכנית והקשר היו קצרי זמן, הנאשמים הם בעלי משפחות. כמו כן, בענישה יש לאבחן בין הנאשמים, שכן נאשם 1 הוא הדומיננטי בין השניים, הוא זה שיצר את הקשר עם ריאד, תכנן המעשים וגייס את נאשם 2, אשר מצידו הצטרף לתוכנית העבריינית, אך היה פחות אקטיבי.

9.         הפסיקה שהציג סנגורו של נאשם 1 רובה ככולה נסמכת על הסדרי טיעון, שלא כך בענייננו.

עיון בפסיקת בתי המשפט מהשנים האחרונות מלמד, כי בעבירות כגון אלה שעברו הנאשמים נגזרו עונשי מאסר ארוכים.

בע"פ 3694/04 - גרבוני נ' מ"י, קיימה המערערת מגע עם סוכן חוץ, קשרה קשר לרצח, הואשמה בנוסף גם בסיוע לאויב במלחמה, תמיכה בארגון טרוריסטי ובעוד שורה של עבירות. נגזרו עליה 17 שנות מאסר שהופחתו בבית המשפט העליון ל-15 שנות מאסר. אלא שהיקף פעילותה העבריינית של הנאשמת שם ומשכה היו גדולים באופן משמעותי מפעילותם של הנאשמים שלפנינו.

בע"פ 7429/05 - פלוני נ' מ"י, הורשע הנאשם בעבירות ביטחון, תכנון לבצע שורה של פיגועים ומעשי התאבדות בישראל ומתן סיוע לטרוריסטים ונדון ל-18 שנות מאסר. בית משפט עליון דחה את הערעור על העונש. יש לציין כי גם במקרה זה היקף הפעילות העבריינית היה גדול באופן משמעותי מהמקרה שלפנינו.

במקרים אחרים נידונו אנשים שתכננו פעילות טרוריסטית אקטיבית שלא הבשילה לכלל ביצוע נזק סופי, ונידונו למספר שנות מאסר. כך בע"פ 645/05 - זליגר נ' מ"י, בו נידון הנאשם ל-8 שנות מאסר בפועל. בתפ"ח (חיפה) 449/01 - מ"י נ' ג'בארין, נדון הנאשם ל-7 שנות מאסר. בע"פ 902/06 - פלוני נ' מ"י, העונש שנגזר על עבירות ביטחון דומות, הועמד על 12 שנים, הערעור נדחה ובית המשפט העליון שב וקבע, כי יש לנקוט גישה מחמירה הנוטה לרף העליון שנקבע בחוק, שכן יסוד ההרתעה הוא החשוב בעבירות מסוג זה.

10.       הנאשמים תכננו מעשי חטיפה ורצח כדי לנסות ולסייע לאויב במלחמה והם ראויים על-כן לעונש חמור כקבוע בפסיקה. עם זאת, תוך התחשבות בנסיבות לקולא שפורטו לעיל, לא נמצה איתם את מלוא חומרת הדין. אנו גוזרים עליהם העונשים הבאים:

נאשם 1: שמונה שנות מאסר, מתוכן שבע שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות לפי פרק ז' לחוק העונשין..

נאשם 2: שש שנות מאסר, מתוכן חמש שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות לפי פרק ז' לחוק העונשין.