מאסר בפועל על מסיע שב"חים בגין התחמקות מתשלום מס

<#2#>

גזר דין

ההרשעה

1. הנאשם הורשע, לאחר הליך הוכחות, ב- 10 עבירות של שימוש במרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס – עבירות לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [להלן: "פקודת מס הכנסה"].

2. כעולה מהכרעת הדין, ביום 16.8.2017, במסגרת חיפוש שנערך בביתו של הנאשם במהלך הליך מעצרו בגין חשד לביצוע עבירות של הסעת שב"חים, נתפס בכספת הבית סך של 961,100 ₪. בזמנים הרלוונטיים, בשנות המס 2007 ועד 2017, הנאשם לא עבד ולא העביר לרשויות המס דיווחים כלשהם. בהכרעת הדין נקבע כי הכסף שנתפס בכספת היה חייב בדיווח. הנאשם הורשע כי בתקופה זו היו לו הכנסות מארגון וניהול של הסעות שב"חים וכן ממכירת צאן, הוא לא הודיע לרשויות המס על עיסוקו ועל הכנסותיו ולא ניהל פנקסי חשבונות.

הראיות והטיעונים לעונש

3. ב"כ המאשימה הגיש טיעון כתוב לעונש ועמד על עיקרי הטיעון על-פה. הוא ביקש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 12 ועד 30 חודשי מאסר בפועל, ומתחם קנס שנע בין 50,000 ₪ ועד 150,000 ₪. לאור עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי לא הסיר את המחדל עתר להשית על הנאשם עונש במרכז המתחם. עוד ביקש להורות על חילוט הכספים שנתפסו בכספת הבית.

            התובע עמד על הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המס, שוויון בנטל המס ופגיעה ביכולתה של המדינה למימון הוצאותיה וצרכיה. לעניין זה ציין התובע כי נוצר מצב בו ציבור שומרי החוק נושא על כתפיו את עברייני המס, זאת בכל הקשור להשתתפות בהוצאות המדינה שנועדו לרווחת כלל האזרחים. לטענתו, האינטרס הציבורי הוא השיקול העיקרי בקביעת העונש בעבירות אלה; ככלל המגמה היא החמרה בעונשם של עברייני המס, והשתת עונשי מאסר לריצוי בפועל.

לעניין נסיבות ביצוע העבירות ציין התובע כי הנאשם כלל לא דיווח על קיום העסק או על ההכנסה ועל כן פעל לאחר תכנון מוקדם. הנאשם צבר במשך זמן רב כסף מזומן אותו החביא בכספת ביתו ובכך פעל בתחכום רב ולמעשה נעלם ממשטר הדיווח. הנזק שנגרם לקופה הציבורית הוא היקף ההכנסות עליהן לא דיווח הנאשם – 961,000 ₪. לאור האמור טען כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף חומרה גבוה מאד.