מאמו נ' דלאשה ואח'

פסק דין

1.בפני 2 תביעות כספיות שאוחדו, לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת שרשרת בה היו מעורבים רכבי הצדדים כמפורט להלן.

למען הסדר אתייחס ל"תובע" ול"נתבעים" בתיק 39193-01-12, כשתיק מס' 42957-12-12 יכונה "התיק המאוחד".

התובע הינו בעל רכב מסוג מזדה, אשר ביום התאונה - 13.9.11, היה נהוג ע"י מר איתן חניא (להלן: "איתן") ונסע ראשון בשיירת הרכבים (להלן: "הרכב הראשון"). הנתבע 1 (להלן: "דלאשה" הוא התובע בתיק המאוחד), נסע שני בשיירת הרכבים. הרכב מסוג מזדה בו נהג דלאשה מבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "הרכב השני").

מאחורי הרכב השני נסע רכב מסוג סיטרואן (להלן: "הרכב השלישי"), שהיה נהוג ע"י נתבע 3 (הוא הנתבע 1 בתיק המאוחד ויכונה להלן: "שריף"). הסיטרואן הייתה מבוטחת ע"י הנתבעת 4 (היא הנתבעת 2 בתיק המאוחד).

מאחורי הרכב השלישי נסע רכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב הרביעי"), שהיה נהוג ע"י נתבע 5 – להלן: "אברהם" הוא נתבע 3 בתיק המאוחד). היונדאי הייתה מבוטחת ע"י נתבעת 5 (היא נתבעת 4 בתיק המאוחד).

2.גרסאות הנהגים – לטענת איתן, ביום התאונה כשנסע בכביש מכיוון צומת גולני לכיוון צפת, בסמוך לצומת נטופה, כשהכביש במגמת עלייה, בעת שהתנועה התקדמה באיטיות בשל פקק, חש פגיעה ברכב הראשון מאחור. איתן טען בחקירתו כי חש חבטה אחת בלבד.

דלאשה טען כי פגע ברכב הראשון מאחר שהרכב השלישי פגע בו בעוצמה מאחור והדף אותו על הרכב הראשון. דלאשה טען כי לאחר מס' שניות שמע חבטה נוספת מאחור. דלאשה העיד כי אינו יודע לומר אם החבטה השנייה ששמע שיקפה גם פגיעה ברכבו, או רק בין 2 הרכבים שאחריו, אולם טען כי רכבו נהדף רק פעם אחת.

שריף טען כי פגע ברכב השני בו נהג דלאשה מאחר שהרכב הרביעי פגע בו והוא נהדף ופגע ברכב השני.

אברהם טען כי הרכב הרביעי בו נהג, הצטרף לתאונה לאחר שכבר התרחשה. לטענת אברהם, לאחר ששריף פגע ברכב השני בו נהג דלאשה, התדרדר שריף אחורנית לכיוונו ופגע ברכבו. לטענת אברהם פגיעת רכבו ברכב השלישי לא גרמה להדיפת הרכב השני אל עבר רכב התובע, שכן הפגיעה בין הרכב השלישי לשני ובין השני לראשון ארעה עוד בטרם ארעה הפגיעה בין הרכב השלישי לרביעי.

דיון:

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבפניי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הנהגים, שוכנעתי כי התאונה ארעה בעת שהרכב השלישי הנהוג בידי שריף, פגע ברכב השני שהיה נהוג בידי דלאשה והדפו לכיוון רכב התובע. שוכנעתי כי הרכב הרביעי הנהוג בידי אברהם פגע ברכב השלישי בו נהג שריף, רק לאחר ששריף פגע כבר ברכבו של דלאשה.

תימוכין למסקנתי שבנידון מצאתי בעובדה שבהתאם לעדויות, התאונה ארעה בכביש המצוי בעליה ופגיעת הרכב השני מאחור גדולה פי כמה מפגיעתו בחזית. כמו כן, ברכב השלישי כמעט אין נזק מאחור ואף לחזית הרכב הרביעי כמעט ולא נגרם נזק:

עיון בחוות הדעת שצרף דלאשה לתביעתו בתיק המאוחד, מעלה כי הנזק בחזית הרכב השני נמוך בכ- 50% מהפגיעה במוקד אחורי. כלומר, הפגיעה במוקד האחורי חזקה יותר ותומכת בטענה כי דלאשה אכן נהדף בחזקה (שכן המדובר בעליה), לכיוון רכב התובע. עיון בתמונה נ/3 וגם בסעיף 5 בדו"ח בוחן התנועה המופיע בתיק המשטרה (נ/6), מעלה כי לרכב הרביעי לא נגרם נזק ממשי וכרשום בדו"ח הבוחן: "נזק קל לפגוש לגריל" (בתמונה נ/3 לא נראה נזק כלל). בדו"ח הבוחן אף נרשם כי לרכב השלישי נגרם "נזק קל מאחור .... נזק גם לחזית קשה יותר..."

תאור נזק זה ברכב השלישי בו נהג שריף, תומך בכך שפגיעת הרכב הרביעי ארעה רק לאחר התרחשות הפגיעה ברכב דלאשה והדיפתו לרכב התובע. אילו גרסת שריף הייתה נכונה, הרי פגיעת הרכב הרביעי ברכב השלישי בו נהג, הייתה צריכה להיות חזקה יותר ובעצמה כזאת אשר תאפשר הדיפתו של רכב שריף אל רכב דלאשה והדיפת רכב דלאשה אל רכב התובע. מאחר שמדובר בכביש בעלייה, ברי כי לפי גרסה זו, הנזקים בחזית הרכב הרביעי ובצד האחורי של הרכב השלישי, היו אמורים להיות גבוהים ולא כך הם. כאמור, ברכב הרביעי בו נהג אברהם, כמעט לא נמצאו סימני פגיעה מלפנים ואף בצד האחורי של הרכב השלישי בו נהג שריף, נמצא נזק קל בלבד.

4.זאת ועוד, עדות דלאשה נמצאה אמינה בעיני. על פי עדותו, הרגיש חבטה אחת שהעיפה אותו לרכב מקדימה, ורק לאחר מכן שמע חבטה נוספת. אילו גרסת שריף הייתה נכונה, היה דלאשה שומע תחילה חבטה (פגיעת הרכב הרביעי בשלישי) ומיד לאחר מכן מרגיש את החבטה הנוספת ברכבו.

לא רק שגרסת שריף אינה תואמת את מיקום הנזקים, אלא שגם בעדותו מצאתי תמיהה עת טען בביה"מ כי נסע במהירות של 10-15 קמ"ש, בעוד שבעדותו במשטרה (נ/1) העיד כי נסע במהירות של 30-40 קמ"ש. גרסתו הראשונה במשטרה, על פיה נסע במהירות של 30-40 קמ"ש, בניגוד לעדותו בבית משפט, מתיישבת עם אופן התרחשות התאונה כמפורט לעיל, שכן הן איתן והן דלאשה העידו שנסעו במהירות נמוכה ממהירות זו. האפשרות המסתברת לפיכך הינה, כי שריף הגיע במהירות גבוהה יותר, פגע בדלאשה והדפו אל רכב התובע.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבע 3 – שריף, הוא שאחראי על הנזקים שנגרמו לרכב התובע. בהתאם אחראי שריף (הוא הנתבע 1 בתיק המאוחד) גם לנזקים שנגרמו לרכב השני בו נהג דלאשה. לא מצאתי כי לנתבע 5 (הוא הנתבע 3 בתיק המאוחד), אחריות לנזקי התובע או לנזקי דלאשה.

5.שאלת הנזקים – בהתאם לחוות הדעת שצרף התובע, נגרמו לרכבו נזקים ישירים בסכום של 18,069 ש"ח, ונזק בשל ירידת ערך בשיעור 3,784 ₪. בניגוד לנטען ע"י נציג הנתבעת 4, הרי שבתחשיב ערך הרכב לצורך קביעת ירידת ערכו, כן הופחתו מספר קילומטרים. מאחר שבהתאם לעדות התובע, שלא נסתרה, לא היו בעלים נוספים, או תאונות קודמות לרכב ומשלא הוצגה חוות דעת סותרת, אינני מוצאת מקום שלא לאמץ את חוות הדעת שצרף התובע.

נציג נתבעת 4 טען עוד כי אין לקבל את חוות דעת השמאי לעניין ירידת ערך מאחר שנקבעה קודם לתיקון. בעניין זה אפנה לפסק דינו המקיף של כב' השופט שטרסמן בת"ק 916/07 כפיר רוטנברג נ. כלל חברה לביטוח ואח', שם קבע: