מאירסון נ' עירית כפר סבא

פסק דין

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר חילמי ח'גוג) מיום 16.12.12 שדחה את בקשת המבקשת לסגור את תיק ההוצאה לפועל מס' 17-02435-10-5 שנפתח כנגדה לביצוע פסק דין, שבוטל ושלבינתיים ניתן אחר תחתיו.

רקע

2.המשיבה היא הזוכה בתיק ההוצל"פ הנ"ל, נקטה בהליכים לביצוע פסק דין של ביהמ"ש השלום בכ"ס מיום 23.12.09 (להלן: "פסה"ד הראשון") ופתחה את תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת ביום 1.12.10. עפ"י פסה"ד הנ"ל חויבה המבקשת בתשלום של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט. פסה"ד הנ"ל ניתן בהעדר הגנה ולאחר שהמבקשת הגישה בקשה לביטולו הורה ביהמ"ש ביום 30.5.11 על ביטולו והתביעה התבררה מאז 10.1.12 ועד למתן פסה"ד מחדש ביום 25.10.12 (להלן: "פסה"ד החדש"). על פי פסה"ד הנ"ל חויבה המבקשת בתשלום של 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט.

3.אין חולק כי מאז קבלת האזהרה ביום 12.4.10 לא הגישה המבקשת כל בקשה לתיק ההוצאה לפועל ואילו המשיבה לא נקטה כל הליך שהוא מאז ביטול פסה"ד הראשון.

4.לאחר כעבור שנתיים מאז פתיחת התיק פנתה המבקשת ביו 16.12.12 לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לסגירת התיק ובהחלטה קצרה נקבע כי:

"החייב יצרף עותק מפסק הדין החדש על מנת לעדכנו בתיק וכן יידע מה עלה בגורל הליכי הערעור.

משניתן פסק דין חדש איני מוצא מקום להורות על סגירת התיק."

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור ועתירתה העיקרית היא להורות על ביטול ההחלטה הנ"ל וסגירת תיק ההוצל"פ.

טענות הצדדים

5.לטענת המבקשת עם ביטול פסה"ד הראשון במאי 11' היה על ב"כ המשיבה שזו חובתו או על לשכת ההוצל"פ בעצמה לסגור את תיק ההוצל"פ ומשלא נעשה כך אין המשיבה יכולה להמשיך ולנקוט בהליכים בתיק שנפתח במקורו לביצועו של פס"ד שבוטל.

עוד נטען כי מכח סעיף 7 לחוק ההוצל"פ אין לנקוט בביצוע פס"ד בלא שתומצא אזהרה ואילו במקרה דנן אין בהמצאת האזהרה בזמנו עפ"י פסה"ד שבוטל כדי להכשיר מחדל בהמצאת האזהרה לאחר שניתן פסה"ד מחדש. לא זו אף זו, לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצל"פ אלא לאחר 30 יום לאחר מתן פסה"ד כמצוות סעיף 6(ב) לחוק ההוצל"פ. עוד הודגש כי התנהלות זו מנוגדת לנוהל הנהלת בתי המשפט, מנוגדת לחוק ועומדת בניגוד להלכה הפסוקה שצוטטה.

6.ב"כ המשיבה מנה את סדרת בקשות הסרק לטענתו, שהגישה המבקשת ללשכת ההוצל"פ והתעלמותה מהחלטות שנקבעו בעניינה ע"י ביהמ"ש. לטענתו, למרות שאין ספק כי המבקשת יודעת על חיובי פסה"ד החדש אין היא משלמת את חובה ומגישה תחת זאת בקשות שמבטאות התנהלות שלא בחוסר תום לב. מדגיש ב"כ המשיבה בהפנותו לסעיף 18 לחוק ההוצל"פ, כי כב' הרשם פעל על פי דין וההלכה, ובפועל המבקשת אף לא נפגעה מניהול הליכים בתיק, הואיל והמשיבה הטילה עיקול כספים רק על פי פסה"ד החדש וזאת לאחר 40 יום מאז הנתנו.

דיון

7.החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

שני הצדדים הצביעו בטיעוניהם על שני אינטרסים עליהם נועד חוק ההוצאה לפועל לשמור. הראשון – זכותו של הנושה כי פסה"ד לטובתו יבוצע במהירות וביעילות, והשני – זכותו של החייב להליך הוגן והעדר פגיעה בזכויות יסוד.

הפסיקה חזרה ושנתה את ההלכה הנוהגת המלמדת על תכליתו של חוק ההוצאה לפועל שנועד להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון יעיל, מעשי ובר יכולת אכיפתית שיש בו להגביר את האמון בשלטון החוק.

(ראה: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 260 (2001))

8.מתוקף האיזון בין האינטרסים הנ"ל נכונה ההלכה כי כעיקרון עם ביטול פסה"ד שעמד ביסוד פתיחת תיק ההוצל"פ יש להורות על סגירתו. ברם, וכפי שמציין סעיף 18 לחוק ההוצל"פ, מסור לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת אם להורות על הסגירה בנסיבות המקרה.

וכך קובע סעיף 18: