מאירי נ' וז-דיאז ואח'

פסק דין

לפניי תביעה קטנה בגובה 31,000 ₪.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן העובדות הבאות: התובע הוא בעלים של דירה ברחוב הרוא"ה 125 ברמת גן (להלן – הדירה); הדירה פוצלה לשלוש יחידות משנה בשנת 2006, ובכל יחידת משנה הותקן חדר אמבטיה; הנתבע 1 (להלן – הנתבע) הוא קבלן שיפוצים; הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבע; עבודות השיפוץ בדירה לא נעשו על ידי הנתבע, אלא על ידי בעל מקצוע אחר; בשנת 2007 התגלתה בעיית רטיבות בדירה ובוצעו עבודות לטיפול בבעיה, לרבות עבודת איטום ברובה של הקירות; שכנתו של התובע המתגוררת מתחת לדירה (להלן – השכנה) התלוננה על רטיבות שמגיעה מן הדירה, ולכן בחודש אוגוסט 2008 פנה התובע לנתבע וביקש ממנו הצעת מחיר לעבודה שתכליתה טיפול ברטיבות; הנתבע נתן לתובע שתי הצעות שונות בכתב (נספחים א1 ו-א2 לכתב התביעה); התובע בחר בעבודה הזולה יותר (נספח א1).

הנתבע ביצע עבודה בדירה והתובע שילם לו את מלוא סכום התמורה המוסכם – 15,000 ₪ בתוספת מע"מ; לבקשת התובע ביקר הנתבע בדירה גם לאחר סיום העבודה וביצע תיקונים שונים; שכנתו של התובע הגישה נגדו בסוף שנת 2009 תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב; במסגרת התביעה שילם התובע לשכנתו סך של 12,000 ₪.

בכתב התביעה טען התובע כי התקשר עם הנתבע לצורך עבודות איטום הדירה ומניעת חדירת רטיבות מדירתו לדירת השכנה. לטענת התובע, חודשיים לאחר ביצוע העבודות על ידי הנתבע, בסוף חודש נובמבר 2008, שכר איש מקצוע אחר על מנת שיתקן את ליקויי הרטיבות בדירת השכנה, ושילם לו סך של 900 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). השכנה המשיכה להתלונן על רטיבות, והוא פנה לנתבע, אך הנתבע דחה את פניותיו ולא עשה שום דבר מועיל על מנת למנוע את המשך חדירת הרטיבות לדירת השכנה. לטענת התובע, בחודש דצמבר 2009 ביצעה השכנה עבודות לתיקון נזקי הרטיבות בדירתה וזאת לאחר שפנתה מספר פעמים לנתבע בבקשה לתאם פגישה אך זה לא התייצב, וכאמור בהמשך תבעה את התובע עבור עלות התיקון ועלות החזרת המצב בדירתה לקדמותו, והתובע נאלץ לשלם לה סך של 12,000 ₪.

התובע הוסיף וטען כי לאחר שקיבל לידיו את כתב התביעה מאת השכנה פנה שוב לנתבע. לאחר דחיות והתחמקויות, התייצב הנתבע בדירה על מנת לבחון את המצב, אך התכחש לאחריותו. הנתבע קישר בין התובע לאיש מקצוע בשם "דוד", והתובע נאלץ לטענתו לשכור את שירותיו של "דוד" על מנת לבצע את עבודת האיטום. התובע טען כי "דוד" אמר לו שהעבודה שביצע הנתבע גרועה. בהמשך התברר כי גם "דוד" הוא איש מקצוע גרוע. "דוד" עזב את העבודות באמצע, למרות שהתובע שילם לו סך של 2,000 ₪.

בשלב זה שכר התובע את שירותיה של חברת "אינפרטק", לצורך איתור מוקדי חדירת הרטיבות וייעוץ בדבר הפעולות שיש לבצע על מנת למנוע חדירת רטיבות, ואת שירותיה של חברת "תרמו פיקס", לצורך ביצוע העבודות הנדרשות.

התובע טען לסיכום כי הנתבע ביצע בדירתו עבודה רשלנית, אשר לא מילאה את מטרתה – לאטום את דירתו של התובע ולמנוע חדירת רטיבות ממנה לדירת השכנה.

כתוצאה מעבודת הנתבע, ומחוסר הסכמתו או יכולתו של הנתבע לתקן את הטעון תיקון, נגרמו לתובע לטענתו הנזקים הבאים: תשלום 900 ₪ לתיקון רטיבות בדירת השכנה; תשלום בסך 2,000 לאיש המקצוע "דוד"; תשלום בסך 1,200 לחברת "אינפרטק"; תשלום בסך 8,120 ₪ לחברת "תרמו פיקס"; תשלום בסך 729 עבור אריחי קרמיקה; ותשלום בסך 12,000 ₪ לשכנה. התובע טען כי הנתבע צריך לשפותו גם על הוצאות המשפט בהתדיינותו מול השכנה (3,000 ₪), וטען לנזק לא ממוני בגובה 3,051 ₪.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי עוד במעמד התקשרותו עם התובע, אמר לתובע כי עבודת קבלן השיפוצים בדירתו הייתה רשלנית והיא שהביאה מלכתחילה לנזילה. הנתבע הבחין לטענתו מיד כי הרצפה בחדרי האמבטיה בדירה הייתה עקומה ובעלת מרווחים בלתי סבירים, הקירות התחתונים בחדרי האמבטיה היו עם מרווחים וחללים, ודרכם עברה הרטיבות לדירת השכנה. הנתבע הבהיר לטענתו לתובע כי על מנת לפתור את בעיית הרטיבות יש לעקור את כל הרצפה בחדרי האמבטיה ולהדביקה מחדש, וכן יש להגביה את רצפת האמבטיה, לעקור את כל אריחי הקרמיקה וחלקי הקיר התחתונים ולבנותם מחדש, ולסתום את כל החללים דרכם עוברת הנזילה. בנוסף אמר הנתבע לתובע כי בעיה נוספת היא מיקום התריסים בחדרי האמבטיה, אשר תרמו להגברת הנזילה.

הנתבע טען כי נתן לתובע הצעת מחיר הכוללת הן את תיקון הרצפה בחדרי האמבטיה הן את תיקון הקירות, אלא שהתובע בחר משיקוליו לבצע את עבודת השיפוץ אך ורק ברצפה והזניח את קירות חדרי האמבטיה. הנתבע טען כי הזהיר את התובע מכך שחיסכון כעת עלול לגרום לצער מאוחר יותר, אולם התובע לא שעה לעצתו וכעת מבקש לגלגל לפתחו של הנתבע את רשלנותו שלו.

הנתבע אישר כי לאחר ביצוע העבודה התייצב בדירה לבקשת התובע, וביצע בה עבודות תיקון, אך טען כי תיקונים אלה לא היו קשורים להתחייבותו כלפי התובע, אלא מדובר היה בתיקונים קלים וקוסמטיים של העבודה הרשלנית הקודמת שבוצעה בדירה, שהנתבע ערך על חשבונו ומתוך הפגנת רצון טוב כלפי התובע, ושהתובע ידע כי לא יעזרו על מנת למנוע את בעיית הרטיבות. לטענת הנתבע, השכנה מעולם לא פנתה אליו כנטען בכתב התביעה. הנתבע אישר כי "דוד" הוא חברו, אך הכחיש את מכלול טענות התביעה בעניינו.

הנתבע הוסיף וטען כי מכתב התביעה שהגישה השכנה נגד התובע ברור כי הרטיבות החלה סמוך לאחר פיצול הדירה לשלוש יחידות משנה. כן טען הנתבע כי מחוות הדעת המקצועיות שצירף התובע לכתב תביעתו עולה בבירור כי מקור הנזילה הוא בקירות הדירה, ומכאן שסירובו של התובע לבצע את העבודה המלאה הוא שגרם לנזקים הנטענים בכתב התביעה.

הנתבע הכחיש את ראשי הנזק ואת גובה הסכומים בהם נקב התובע.

בעדותו לפניי טען התובע כי את ההצעה בעלת תכולת העבודה הקטנה יותר (נספח א1 לכתב התביעה) נתן לו הנתבע תחילה, ואת ההצעה בעלת התכולה הגדולה (נספח א2 לכתב התביעה) נתן לו הנתבע לאחר זמן, כאשר ביקש התובע הצעת תיקון של הליקויים בדירת השכנה לאחר שיתוקנו הליקויים בדירה. לטענת התובע, העריך הוא כי החלפת שורה אחת של אריחי קרמיקה (סעיף 2 להצעה השנייה) לא תעלה ולא תוריד מבחינת מניעת רטיבות מדירתו, וכיוון שהעדיף לדבריו לפתור קודם כל את בעיית הרטיבות בדירתו, התקשר עם הנתבע בהצעה הראשונה. במהלך השנתיים שבין סיום העבודה עד להגשת התביעה נגדו, פנה התובע לטענתו לנתבע מספר פעמים על מנת שיתקן את עבודתו, אך זה דחה אותו ב"לך ושוב".

התובע הבהיר כי לא ראה בסעיף 2 להצעה השנייה כעבודת איטום מקיפה של קירות חדרי האמבטיה.

הנתבע העיד כי התובע הגיע אליו בעקבות עבודה שעשה עבור אחיו של התובע. לדברי הנתבע, את ההצעה הראשונה הציע לתובע טרם ביקורו בדירת השכנה. לאחר שהתובע ביקש ממנו לראות את המצב בדירת השכנה, הציע לו הנתבע את ההצעה השנייה, על מנת לפתור את בעיית חדירת הרטיבות. במסגרת ההצעה השנייה התייחס הנתבע במפורש לצורך בפירוק שורת הקרמיקה הראשונה בקירות חדרי האמבטיה. הוא הסביר לתובע שאם הוא מעוניין בעבודה כמו שצריך – אין מנוס מפתיחת הקרמיקה בקירות. התובע בחר משיקוליו הכלכליים לא להשקיע בעבודה הנדרשת.

הנתבע הגיש תמונות בצבע של חדרי האמבטיה בדירה, שלטענתו צולמו בעת שביקר בדירה לאחר ביצוע התיקון על ידו בזמן שביצע בדירה תיקונים קוסמטיים (פרוטוקול, עמ' 4 שורה 1). הוא הסביר כי מצבם של חדרי האמבטיה בדירה מחייב חדירת רטיבות לדירת השכנה מעצם השימוש במקלחות. הנתבע הוסיף כי עזר לתובע כמחווה של רצון טוב, ורק בשל היכרותו של הנתבע עם אחי התובע, לפתור בעיות קוסמטיות בקירות חדרי האמבטיה, אולם בהתאם להסכם עם התובע לא פתח את הקירות, כפי הנדרש על מנת למנוע את הרטיבות. הנתבע עמד על כך שהאמור בסעיף 2 להצעתו השנייה "מכסה" את כל הפעולות המופיעות בדו"ח חברת "אינפרטק". הוא טען שהסביר לתובע שיש סיכוי שגם העבודה המצומצמת שביצע בדירה "תעבוד", אבל הבהיר שללא איטום הקירות לא יהיה אחראי לחזרת הרטיבות.

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות שהגיש הנתבע וכן בכתבי הטענות ובכל אשר צורף להן, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.