מאירוביץ נ' פיסחוב ואח'

פסק דין

1.תביעה לפיצוי התובע על נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו מ.ר 51-569-27 (להלן :"רכב התובע"). לטענת התובע, ביום 5.8.2010 נסעה אשתו ברכבו הנ"ל בכביש 65 לכיוון צפון, ובהגיעה לצומת ברקאי עצרה בשל אור אדום שדלק ברמזור. עוד טוען התובע כי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") נהג באופנוע מ.ר 56-931-51 (להלן: "האופנוע"), כאשר הוא עובר בין שתי שיירות שעמדו ברמזור, ולפתע כאשר חלף האופנוע ליד רכב נהוג בידי הנתבע מס' 2 פתח הלה את דלת הרכב, ואז החליק האופנוע ופגע ברכב התובע.

2.התובע טוען כי לרכבו נגרם נזק הנאמד עפ"י חוות דעת של שמאי בסך 2,306 ₪ - סכום הכולל סך 1,972 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב וסך 334 ₪ בגין ירידת ערך הרכב. כמו-כן עתר התובע לחייב את הנבעים לשלם לו עלות חוות דעתו של השמאי ואגרת בית המשפט, ולפיכך העמיד התובע את תביעתו ע"ס 2,856 ₪ .

3.בכתב ההגנה שהגישו הנתבע והנתבעת מס' 3 שביטחה את רכבו מפני נזקי צד ג', טענו הם כי הנתבע התקרב לצומת מרומזרת בין שני טורי רכבים, כאשר לפתע פתח הנתבע מס' 2 דלת רכבו מבלי לוודא כי הכביש פנוי. לטענת הנתבעים 1 ו- 3 האחריות רובצת לפתחו של הנתבע מס' 2 בלבד.

4.בישיבת היום, ולאחר שלא התייצב הנתבע מס' 2 לישיבה (מאחר ולא זומן) עמד התובע, באמצעות אשתו - הגב' ליליאן מאירוביץ שנהגה ברכב, על ניהול התביעה כנגד הנתבע. היא העידה בפניי והנתבע אף הוא העיד בפניי.

5.דומה, כי אין מחלוקת על נסיבות אירוע התאונה, מאחר והצדדים מסכימים הן בכתבי הטענות שהגישו והן בעדות הנהגים בפניי על נסיבות התרחשות התאונה. אף הנתבע מודה כי הוא נסע בין שתי שיירות "כמו כל האופנוענים" (עמוד 5 שורות 8 ו- 9 לפרוטוקול).

6.השאלה היחידה שבמחלוקת היא האם התרשל הנתבע כאשר נסע בין שתי שיירות. נראה, כי התשובה לשאלה זו מצויה בהוראות תקנות התעבורה התשכ"א- 1961. ככל שיימצא כי הנתבע עבר על הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה כאשר הוא נוסע בין שתי שיירות רכבים, הרי הוא התרשל וגרם לנזק שנגרם לרכב התובע, וככל שהמעשה שעשה מותר היה, הרי הוא לא התרשל והאחראי הבלעדי לנזק הוא הנתבע מס' 2 - שהתובע ביקש למחוק את התביעה כנגדו .

7.תקנה 122 לתקנות התעבורה קובעת כי "הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין".

8.איני יכול לראות במעשה שביצע הנתבע, כאשר נכנס בין שתי שיירות – כעקיפה כדין. ראשית, אם נראה במעשה כעקיפה הרי מדובר בעקיפה מימין. בנוסף, "עקיפה" זו לא נעשתה בנתיב שמותר לבצע בו עקיפה, אלא ע"י יצירת נתיב חדש בין שני הנתיבים שהיו "תפוסים" על ידי רכבים נוספים.

9.לפיכך, אסור היה לנתבע לעקוף את הרכבים מימין ומשמאל ע"י נהיגה בין שתי שיירות מכוניות שעצרו ברמזור.

10.על כן אני קובע כי הנתבע התרשל, והתרשלותו זו גרמה לתאונה, ועל כן עליו לפצות את התובע על נזקיו.

11.ייתכן ולנתבע זכות שיפוי מן הנתבע מס' 2 וככל שתוגש תביעה כנגדו יכריע בית המשפט את חלקו של הנתבע מס' 2 (אם בכלל) בתאונה, אולם בשלב זה, כאשר מצאתי כי למצער הנתבע מס' 1 התרשל והתרשלותו גרמה לנזק הנטען הרי יש להטיל עליו את חובת פיצוי התובע בגין נזקיו.

12.באשר לנזק שנגרם לרכב התובע, מצאתי לקבל את מלוא התביעה, מלבד התביעה בגין ירידת ערך בשל גילו של הרכב (שנת היצור של הרכב היא 1998). לפיכך, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 2,472 ₪ - שהם סך נזקיו של רכב התובע בתוספת שכר טרחת השמאי. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (6.3.2011) ועד היום. כמו-כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 (ביחד ולחוד) הנ"ל לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט (כולל אגרת בית המשפט) בסך 200 ₪.

13.הסכומים הנ"ל ישולמו ע"י הנתבעים 1 ו- 3 , ביחד ולחוד, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

14.לבקשת התובע, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע מס' 2 .

15.לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

16.המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.