מאיר נ' פרטנר

פסק דין

התובע רכש מאת הנתבעת בתאריך 25.7.10 , מודם לתקופת ניסיון בת חודשיים.

התובע טען בכתב התביעה כי בתאריך 31.8.10, במהלך תקופה הניסיון, החזיר את המודם לתחנת שירות של הנתבעת בשכונת תלפיות בירושלים, ואף על פי כן, הנתבעת המשיכה לחייב את חשבונו. התובע טען כי פנה מספר פעמים לשירות הלקוחות ואף מילא את הטופס לביטול עסקה מספר פעמים ובכל זאת הנתבעת המשיכה לחייב את חשבונו.

התובע מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לדוגמה בסך של 10,000 ₪, בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

הנתבעת, אינה מכחישה כי התובע החזיר את המודם בתוך תקופת הניסיון אלא שלטענתה התובע לא החזיר את המודם כנדרש בנהליה, דבר שגרם לכך שפרטי הלקוח לא הוזנו במערכותיה וכפועל יוצא להמשך החיובים.

הנתבעת מפרטת בכתב ההגנה כי בעת שהגיע תורו של התובע לקבל שירות מאת נציגת הנתבעת בסניפה שבשכונת תלפיות, התובע נקרא מספר פעמים על ידי הכרוז, ומשלא בא, החלה הנציגה לטפל בלקוח אחר. התובע כעס וזרק את המודם בעמדת השירות. לתמיכה בטענותיה, הגישה הנתבעת לבית המשפט דו"ח שהופק על ידה ובו תיעוד האירוע על ידי הנציגה. בדו"ח מצויין כי התובע נקרא שלוש פעמים לעמדה, ומשלא בא, הוסבר לו כי עליו לפנות לדיילת על מנת להסדיר את התור, כיוון שבינתיים התקבל לקוח אחר. הנציגה מציינת בדו"ח כי "הלקוח התעצבן זרק את המודם על העמדה, ויצא מהמרכז".

הנתבעת טוענת כי למרות שהתובע לא ביטל את העסקה כנדרש, היא זיכתה את חשבונו בכל החיובים שנדרש לשלם לרבות עבור תקופת הניסיון.

התובע, הכחיש בדיון כי קיבל החזר כלשהוא מאת הנתבעת, כמו כן ציין כי זרק את המודם על העמדה כיוון שנציגת הנתבעת החלה לטפל בלקוח אחר מבלי שניתנה לו שהות מספקת להגיע לעמדת הקבלה. מכל מקום ציין התובע כי לאחר האירוע במרכז השירות, פנה מספר פעמים אל הנתבעת לשם ביטול העסקה, ואף חתם על טופס ביטול, אך למרות זאת, הנתבעת המשיכה לחייב את חשבונו עד למועד הגשת התביעה (יולי 2011). להוכחת טענותיו הציג התובע במהלך הדיון טופס ביטול עסקה חתום על ידו וכן תרשומת בכתב יד שלטענתו נערכה על ידי נציגה של הנתבעת בשם חיה, ולפיה הוא חתם על טופס לביטול העסקה כבר בתאריך 19.5.11. התובע זימן את חיה לעדות ואולם העדה לא התייצבה לדיון.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי על אף שהתובע לא נהג כראוי עת זרק את המודם לעמדה, הרי שהיה על הנתבעת לבטל את העסקה בכל הפעמים הנוספות שהתובע ביקש לעשות כן. בעניין זה מהימנה עלי עדות התובע לפיה ניסה מספר פעמים לבטל את העסקה לאחר האירוע במרכז השירות, ובכל זאת הנתבעת המשיכה לחייב את חשבונו. מצאתי בתרשומת של הגב' חיה שהוצגה על ידי התובע תמיכה לגרסתו. אמנם הגב' חיה לא התייצבה לדיון ולא נחקרה על התרשומת ואולם בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לסטות מדיני הראיות ולהסתמך גם על ראיות שהן בבחינת עדות שמיעה.

לנוכח האמור לעיל, אני פוסקת כי הנתבעת תשיב לתובע את כל הסכומים שהוא חוייב בהם לאחר תום תקופת הניסיון. הצדדים לא הציגו בפני ראיות בקשר לסכומים שהוחזרו אם בכלל, ולכן איני פוסקת סכום קצוב. היה והצדדים לא יגיעו לעמק השווה ביחס לסכום שעל הנתבעת להשיב לתובע, יפנו לבית המשפט ויציגו ראיותיהם. בנוסף, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בגין העיכוב בביטול העסקה וכן הוצאות משפט בסך כולל של 1,200₪. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את התנהלות התובע במרכז השירות והעיכובים שנוצרו כתוצאה מכך. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: