מאיר נ' מחלוף

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 624 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט; כיום עומד סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך של כ-3,000 ש"ח). התובע הוא בית החולים "מאיר", ואילו הנתבעת היא הגב' חוה מחלוף, אשר בשנת 2006 נזקקה לטיפול בבית החולים, והגיעה אליו בלא טופס התחייבות לתשלום של קופת החולים (טופס 17).

הישיבה המקדמית עצמה התנהלה באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, כאשר הוסכם שסכום פסק-הדין לא יפחת בכל מקרה מסך של 708 ש"ח, המשקף את קרן התביעה וסכום האגרה ששולמה.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי העבירה טופס 17 בשעתו לתובע (אם כי בהמשך הדיון נראה כי טענה זו התבססה על טעות), וכי התובע לא פנה אליה בשום שלב מאז האשפוז, ולא נתן לה אפשרות להסדיר את העניין מול קופת החולים; אילו היתה יודעת שנותר חוב, היתה מטפלת בו; גם אם היה עליה לשלמו – היתה משלמת אותו קודם לפתיחת התיק, וחוסכת הוצאות.

טענות התובע הן, בקליפת אגוז, כי טופס 17 לא הומצא מעולם, כי עתה כבר לא ניתן להמציאו (או למצער, לא ניתן לגבות על פיו תשלום), בשל אילוצים הנובעים ממערכת ההתחשבנות בין קופת החולים ובית החולים, וכי נעשו פניות לנתבעת קודם לפתיחת התיק בהוצאה לפועל.

אעיר, להשלמת התמונה, כי בהחלטה מיום 5.7.2011 הצעתי לנתבעת לשלם את סכום הקרן, ולהותיר את ההכרעה בשאלת ההוצאות בלבד, אולם לא כך פעלה הנתבעת. עוד אני קובע, כי לאחר שההתנגדות לביצוע השטר הוגשה, לכאורה, באיחור – קבעתי בהחלטתי מיום 26.11.2011 כי היא הוגשה במועד.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,600 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1709556076 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ב, 07 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: