מאיר נ' גינדי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.9.12 ברעננה.

2. לטענת התובע בעודו נוסע בנתיב הימני בכביש ראשי, פתחה הנתבעת 1 את דלת רכבה, בפתאומיות וללא כל זהירות סבירה. כתוצאה מכך התנגש קטנועו בדלת השמאלית של הרכב הפוגע.

3. הנתבעים טענו כי רכבם עמד בצידו הימני של הכביש כחוק. הנתבעת 1 פתחה את דלת רכבה בזהירות, לאחר שווידאה כי ניתן לפתוח הדלת בבטחה. לפתע, הגיח התובע בקטנוע כאשר הוא עוקף את שיירת הרכבים מצידם הימני, בניגוד לחוק ופגע בדלת רכב הנתבעים.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבעת 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע עם קטנועו בכביש כאשר לפתע הנתבעת 1 פתחה את דלת רכבה לרווחה והתובע פגע בה עם קטנועו. במהלך העדות אישר התובע כי נסע בצד ימין במקביל לרכבים הנוסעים בכביש ולא במרכז הכביש. בנוסף, כשנשאל מדוע נבדק הרכב ע"י שמאי רק לאחר חודשיים ענה כי קיבל זעזוע מוח מהתאונה, בשלב זה עומת עם טופס מיון בו דובר על חבלה בברכיים בלבד. התובע טען כי הנתבעת מסרה לו פרטים חסרים ורק במשטרה איתר את פרטיה.

6. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי החנתה את רכבה מימין ופתחה את הדלת במעט לאחר שווידאה כי הכביש פנוי. בשלב זה, הנתבע שעקף מימין את הרכבים בכביש פגע בדלת רכבה. הנתבעת 1 טענה כי הדלת היתה פתוחה אך במעט וכי תמונות הנזקים לדלת תומכים בגרסה זו. בנוסף, טענה כי נהג מונית שחלף במקום צעק על התובע מדוע עקף רכבים מצד ימין.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת 1 וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת 1 והיא מהימנה עלי. שנית, גם הנתבע הודה כי נסע בחלק הימני של הכביש ולא במרכזו. במידה והיה נוסע במרכז הכביש, הרי שהתאונה שארעה כתוצאה מהיצמדותו לחלק הימני, לא היתה מתרחשת. בנוסף, מיקום הנזקים בדלת הנתבעים אכן תומך בגרסת הנתבעת לפיה פתחה הדלת אך במעט. מכאן, סבורה אני כי הוכח שנקטה באמצעים ובזהירות הנדרשת בעת פתיחת דלת לכיוון הכביש.

יתרה מזו, גם אם היתה מתקבלת הטענה בדבר אחריות הנתבעת לתאונה, עדיין דין התביעה היה להידחות וזאת מאחר וחלפו למעלה מחודשיים מעת התאונה ועד למועד בדיקת הקטנוע ע"י שמאי, באופן המנתק כידוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק המתועד בדוח השמאי.

8. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר:

9. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא התובע בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: