מאיר נ' איל ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לחיוב הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 3,450 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע המפורטים בחוות דעת שמאי שהוגשה מטעמו של התובע לעניין זה.

על פי האמור בכתב התביעה, בעת שרכב התובע עמד בתחנת מוניות, רכב הנתבע שעבר במקום, פגע ברכב התובע בחלקו האחורי וגרם לו את הנזקים הנטענים בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לו.

בכתב ההגנה שהוגש מטעמם טענו הנתבעים מנגד, כי הנסיבות שבהן קרתה התאונה הן אחרות. לדידם, ביום התאונה, בעת שרכב הנתבעים עשה דרכו בנסיעה איטית במתחם חנייה לכיוון היציאה מן המתחם, רכב התובע החל באופן מפתיע בנסיעה לאחור, מבלי לשים לב לדרך וללא נקיטת אמצעי הזהירות המתבקשים, וכתוצאה מכך, פגע עם חלקו האחורי שמאלי בדופן הימני אחורי של רכב הנתבע 1.

נשמעו לפני היום עדויותיהם של התובע והנתבע 1.

התובע, בעדותו לפני, חזר על הגרסה שנמסרה על ידו, בכתב התביעה, בנוגע לאופן שבו קרתה התאונה. הנתבע 1 מנגד, שב על הגרסה שהובאה מטעמו במסגרת כתב ההגנה.

מחקירת התובע עלה כי רכבו חנה במקום המיועד לחניית מוניות, חנייה לא מלאה ובאופן כזה שחלקו האחורי של הרכב בלט החוצה, כמשתקף מן התמונות שהוצגו לפני וסומנו נ/1 ו- נ/2.

עוד עלה מחקירת התובע כי בעת התאונה ישב בתוך הרכב ושוחח בטלפון.

בנוסף עלה כי זמן מה לאחר התאונה נפגע רכבו של התובע בתאונה אחרת וכתוצאה ממנה נגרמו נזקים לפינת הרכב האחורית שמאלית וכי בגין אותם הנזקים קיבל התובע פיצוי בגין מלוא נזקיו.

הנתבע 1, בעדותו לפני ביקש לשכנע כי האחריות לקרות התאונה רובצת במלואה על כתפיו של התובע שחזר אחורנית בלא מתן תשומת הלב הנדרשת לצורך כך. כתוצאה ממעשיו הנ"ל, כך טען הנתבע 1, התובע פגע ברכבו (של הנתבע 1), בדופן הימני, חלק אחורי, כמשתקף מתמונות הנזק שהוגשו וסומנו נ/3. הנתבע 1 הציג אף מסמך המשקף רישום פרטי התאונה – רישום שנעשה בסמוך לאחר התאונה ואליו מצורף תשריט המשקף את תרחיש האירוע.

שקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, כמפורט לעיל.

כמו כן, עיינתי בתמונות הנזק, כפי שהוצגו לפני ונתתי דעתי למיקום הנזקים בשני כלי הרכב. לאחר שעשיתי כן, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות במלואה, כפי שאפרט להלן.

נטל ההוכחה רובץ בתיק זה לפתחו של התובע בהיותו המבקש להוציא מחברו.

בידי התובע לא עלה להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו כאמור.

כאמור, מטעמו של התובע נשמעה עדותו בלבד וכך גם מטעמו של הנתבע 1.

בעוד שהתובע אישר כי בעת התאונה לא נתן תשומת לבו המלאה למתחרש בכביש, העיד לפני הנתבע 1 כי נסע אט-אט, במתחם החנייה, חלף על פני רכב התובע שחנה בחלקו מחוץ למקום המיועד לחנייה, ובשלב מסויים, בטרם הספיק הנתבע 1 לחלוף על פני רכב התובע, החל האחרון לחזור אחורנית וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע 1.

גרסה זו של הנתבע 1 תואמת באופן מלא את הגרסה שנמסרה על ידי הנתבע בסמוך לאחר התאונה המשתקפת מן המוצג נ/4, ומלבד לעצם ההתרשמות החיובית שהותיר עלי נותנה (הנתבע 1), נראה כי גרסה זו עומדת בקנה אחד עם מיקום הנזקים בשני כלי הרכב המעורבים בתאונה.

לא כך הם הדברים ביחס לגרסה אותה מסר התובע לאופן שבו קרתה התאונה ובכלל זאת נראה כי קשה עד מאוד לקבל גרסה זו בשים לב למיקום הנזקים בשני כלי הרכב המעורבים בתאונה (חלק אחורי שמאלי של רכב התובע לעומת דופן ימני אחורי של רכב הנתבע 1).

בנסיבות העניין, הריני מקבלת את גרסת הנתבע כגרסת אמת המשקפת בצורה נכונה את האופן שבו התרחשה התאונה, ולפיכך, אני מורה בזאת על דחיית התביעה.

לאור המסקנה שאליה הגעתי הריני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מן הנתבעים סך של 400 ₪ (ובסה"כ 800 ₪ לשני הנתבעים), בגין הוצאות המשפט.