"מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה בעניין סמכות מקומית ובעניין היפוך נטל ההוכחה

שאלת הסמכות המקומית

הנתבעת טענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענה מקדמית של העדר סמכות מקומית של בית המשפט לדון בתביעה נשוא תיק זה וזאת משלוש סיבות: האחת, מקום מגורי הנתבעים וכתובתם בעיר טירה שבאזור המרכז; השנייה, מקום תיקון ה"שופל" בעיר ראשון לציון, שגם היא באזור המרכז; השלישית, סעיף השיפוט הנטען בהסכם אינו חל ואינו יכול לחול במקרה זה הואיל והמסמך הנ"ל אינו חתום על ידי מי מהנתבעים. התובעת טענה כי קל מאוד לטעון שההסכם איננו חתום אולם לטענתה ההסכם נחתם על ידי הנתבעים.

שאלת הסמכות המקומית העולה בענייננו נבחנית על פי תקנות 3 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") הקובעות כדלהלן:

"3. תובענה שאינה במקרקעין

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

"5. הסכם שיפוט

היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

בעוד שתקנה 3 מונה כללים לקביעת הסמכות המקומית ומעניקה חלופות אפשריות, הרי שתקנה 5 דנה במקרה בו קיים הסכם מוקדם בין המתדיינים הפוטנציאליים בעניין מקום השיפוט בסכסוכים עתידיים. בהתאם ללשון תקנה 5 תובענה בין בעלי הדין הקשורים בהסכם בדבר מקום השיפוט תוגש בבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום שיפוט הנקוב בהסכם (ראו ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, הוצאת סיגא בעמוד 39).

בעניין זה יש לבחון האם בין הצדדים קיים הסכם שיפוט ייחודי, דהיינו הסכם שיפוט המקנה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, להבדיל מהסכם שאינו קובע מקום שיפוט בלעדי, או אז מסורה הסמכות לבית המשפט המוסכם, או לבית המשפט על פי החלופות המפורטות בתקנה 3. קרי, הסכם השיפוט הוא בבחינת חלופה אפשרית נוספת ותו לאו.

נקבע בפסיקה כי תניית שיפוט בהסכם תחשב לייחודית, כאשר היא מנוסחת בלשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים, על ידי שימוש במילים, כגון: "בלבד" או "אך ורק". בהעדר ניסוח החלטי המעיד על בלעדיות, מדובר בתניית שיפוט מקבילה (ראו ר"ע 440/86 טפחות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553; ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260, 268).

לצורך ההבחנה בין תניית שיפוט ייחודית למקבילה יש לבחון את לשון ההוראה. בעניין דנא קובע סעיף 8 להסכם, בהאי לישנא: "במקרה של חילוקי דיעות בין הצדדים בקשר להזמנה זו ...תוקנה הסמכות השיפוטית והבלעדית לבתי המשפט המוסמכים בעיר תל אביב יפו".

לשון הסעיף שבהסכם אינו מותיר מקום לספקות באשר לעובדה שמדובר בתניית שיפוט ייחודית שכן ציון המילה "הבלעדית" המעידה על הייחודיות, לפיכך ובהתאם לתקנה 5 התובענה אמורה להיות מוגשת לבית המשפט שמצוין בהסכם, דהיינו בית המשפט בתל אביב.

אשר לטענה כי ההסכם לא נחתם על ידי הנתבעת, הרי שעל פי החקירה הנגדית שבוצעה בתיק של מר דאוד עבד אל חי, הנתבע 2, שהוא בעל מניות, מנהל בחברה וכפי שציין בחקירה נגדית "החלטות ראשונות ואחרונות הם שלי בחברה" (ראו עמ' 1 שורה 15), הרי שהוא זה שהכניס את השופל לתיקון בתובעת (ראו עמ' 2 שורה 16). אמנם הוא טוען, כי החתימה על הסכם העבודה אינה חתימה שלו, אולם כך או כך אין מחלוקת כי ה"שופל" הוכנס לתיקון אצל התובעת. על פי ההלכה הפסוקה "בית המשפט אינו בוחן את תוקפה של תניית השיפוט במסגרת הבקשה להעברת מקום הדיון " בש"פ 73/58 שלזינגר נ' קרן החקלאות הפרטית, פ"ד יב 1607. הלכה זו ידועה היא ובתי המשפט פעלו לאורה גם כאשר הועלתה בפניהם טענת לזיוף החתימה על ההסכם שבו מצויה תניית השיפוט. ראו תאק (נצ') 3686-09-12 בולוס נ' חדאד (26.12.12, בסעיף 19); ת.א. (ת"א) 24102/05 שורקין נ' כ.צ.ט. (4.8.05, סעיף 2); ו-תט (ת"א) 13977-12-12 נאטור נ' פרופילון סחר (10.2.13). אציין כי לא נעלם מעיני בש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים, פד"י נב (3) 481 (להלן: "ההחלטה בעניין אתר"), אשר גם שם נטענה טענת זיוף ולמרות ההלכה הידועה לעיל והעובדה שרק בקיומם של נימוקים "כבדי משקל במיוחד" ובעלי "משקל מכריע" יפעל בית משפט בניגוד לתניית שיפוט ייחודית, קובע בית המשפט כי במקרה שבפניו העובדה, שטענת הזיוף נטענת גם על ידי אחד מן הצדדים שכנגד, הרי שהדבר מהווה נימוק "כבד משקל ומכריע" וכן יש לציין כי פעולה על פי תנית השיפוט הייתה מפצלת דיון בפני שני בתי משפט. לטעמי, הנסיבות שבפני דומות יותר להחלטות שהובאו לעיל מאשר להחלטה בעניין אתר, כאשר טענת הזיוף היא בגדר טענה של צד אחד בלבד, אשר המועד לבירורה הוא במסגרת בירור מכלול העובדות בתיק והיא אינה יכולה לעמוד למול תניית השיפוט.

שינוי נטלי ההוכחה