מאיר ואח' נ' קיבוץ חולתה אגודה שיתופית ואח'

החלטה

1.בפניי שתי בקשות מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף. בבקשת נתבע מס' 1 נתבקש סעד חלופי של העברת התיק לבוררות במוסדות הקיבוץ בהתאם לתקנון הקיבוץ, ואילו בקשת נתבעים מס' 2 ו- 3 מתמקדת יותר בטענה של העדר עילת תביעה של התובעים כנגד אותם נתבעים.

2.ענייננו בתביעה כספית ע"ס 234,161 ₪. התובעים הם יורשיהם של יונה ורחל רוטנברג ז"ל, שהיו חברי הקיבוץ הנתבע עד לפטירתם. רחל ז"ל נפטרה בשנת 2005.

3.ביום 28.6.2 התקבלה החלטה באסיפה הכללית של הנתבע ברוב הדרוש לשינוי התקנון, בדבר שיוך דירות הקיבוץ לחברי הקיבוץ בהתאם להחלטת המינהל מס' 751 מיום 27.2.96.

4.היות ורחל ז"ל נפטרה לאחר קבלת ההחלטה דלעיל, הרי היא הייתה זכאית טרם פטירתה לשיוך הדירה בה התגוררה, והתובעים כיורשיה זכאים לשיוך דירה זו.

5.בין התובעים לבין הקיבוץ נחתם ביום 20.7.09 הסכם לשיוך דירת רחל ז"ל אליהם.

6.התובעים טוענים בתביעתם כי כחלק מהליך שיוך הדירות לחברים, התקיים הליך בוררות ע"י ועדת בוררות שמנתה 3 בוררים, ואשר מונתה ע"י הרשם לאגודות שיתופיות. ביום 28.10.04 ניתן פסק בוררות, אשר אושר ע"י הרשם לאגודות שיתופיות וקבל תוקף של פסק דין ביום 7.7.05.

7.על פי סעיף 10(ג) לפסק הבוררות הייתה רחל ז"ל זכאית לשיוך לא רק דירתה בה התגוררה אלא גם את הדירה הסמוכה לדירתה, דירת מאיר צליכובר, ושתי הדירות יחד נקראו ע"י הקיבוץ כדירה מס' 84. הוחלט בפסק הבוררות כי עם פינוי מר צליכובר את הדירה או לאחר אריכות ימים תשויך דירה זו יחד עם דירתה של רחל ז"ל שתיהן ביחד לרחל, ותימסר דירת צליכובר לרחל כשהיא פנויה לחלוטין, כפי שנקבע בסעיף 18 לפסק הבוררות.

8.התובעים טוענים כי צליכובר נפטר למיטב ידיעתם ביום 1.4.09, אך הדירה טרם נמסרה לתובעים עד היום. לא רק זאת אלא שהחזקה בה נמסרה לנתבעים מס' 2 ו- 3 אשר נכנסו לגור בה ללא כל זכות בדין כנטען, תוך התעלמות מפסק הבוררות ופסק הדין ומההסכם שנכרת בין התובעים לנתבע.

9.סכום התביעה משקף את הנזקים וההפסדים שנגרמו לתובעים לטענתם כתוצאה מהימנעות הקיבוץ למסור לתובעים את הדירה עד היום.

10.בבקשתו של הקיבוץ טוען הוא כי התובעים כיורשים של יונה ורחל ז"ל מחויבים בתקנון הקיבוץ. סעיף 113 לתקנון הקיבוץ קובע כי:

"כל סכסוך בין חבר לבין הקיבוץ בעניין הזכויות והחובות של אותו חבר כלפי הקיבוץ, וכן כל סכסוך בין מי שהיה חבר לבין הקיבוץ, הנובע מחברותו בקיבוץ או הקשור בכך, יוכרע בבוררות, בהסכמה בכתב, של הצדדים לסכסוך, תימסר ההכרעה למוסד של התנועה, שהוסמך לכך על ידה, ובהתאם שקבעה, בהעדר הסכמה, כאמור תימסר ההכרעה לרשם האגודות".

11.ב"כ נתבע מס' 1 טוען בבקשתו כי הוא פנה במכתב לב"כ התובעים בחודש 1/11, טרם הגשת התביעה, שם כתב כי חלה על הסכסוך חובת בוררות, לכן ביקש את עזרתו של ב"כ התובעים בעניין. לבקשה צורף תצהיר מנהל הקהילה בקיבוץ.

12.בתגובה לבקשה טען ב"כ התובעים כי אין זה המקרה המתאים לסילוק התביעה על הסף. לעניין עיכוב ההליכים טען ב"כ התובעים כי על פי ההלכה הפסוקה, מי שמבקש לעכב את ההליכים ולהעביר את התיק להליכי בוררות עליו להוכיח כי בזמן אמת ביקש לעשות כן, וכי הוא מוכן לקיים את הליכי הבוררות ולקיים את פסק הבוררות לכשיינתן. הקיבוץ לא קיים את פסק הבוררות הקודם משנת 2004 בכך שטרם מסר את דירה מס' 84 לתובעים עד היום.

13.ב"כ התובעים טען עוד בתגובה כי אין המדובר בתביעה לשיוך דירה שחלה עליה חובת בוררות, אלא בתביעה כספית ברורה ופשוטה בגין הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מאי קיום פסק הבוררות ע"י הקיבוץ.

14. ב"כ התובעים טוען כי משלא קיים הקיבוץ את פסק הבוררות שניתן למרות שעברו יותר משנתיים מאז פטירתו של צליכובר, הרי קמה לתובעים עילת תביעה נגד הקיבוץ בבית המשפט. ב"כ התובעים טוען כי עילת תביעה זו מבוססת הן על פסק הבוררות שטרם קוים ע"י הקיבוץ, והן על הסכמות חוזיות בין הצדדים בשלב מאוחר יותר, אשר עליהן לא חלה חובת הבוררות.

15.ב"כ התובעים טוען כי הבקשה של הקיבוץ לקיים הליך בוררות בעקבות הפרת ורמיסת פסק הבוררות הקודם נשוא תביעה זו מהווה חוסר תום לב מצד הקיבוץ, וניסיון להביא להתמשכות ההליכים נגדו.

16.ב"כ התובעים טוען כי סעיף 113 לתקנות הקיבוץ לא חל על התובעים, אלא על חברי הקיבוץ בלבד, והתובעים אינם חברי קיבוץ.

17.לתגובת ב"כ התובעים לא הוגשה תשובה מטעם ב"כ נתבע מס' 1.

18.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה שוכנעתי כי דינה להידחות. אכן יש ממש בטענת ב"כ התובעים כי אין די בצירוף תצהיר לאקוני לבקשה מטעם מנהל הקהילה בקיבוץ, אלא היה מקום לצרף תצהיר מפורט ומנומק שיעיד על כוונה כנה ואמיתית מצד הקיבוץ לקיים הליך של בוררות, ולקיים את פסק הבוררות לכשיינתן. לפיכך לא מילא נתבע מס' 1 את הדרישות הקבועות להוכחת כוונה אמיתית בכיוון זה.