מאיר אלי שבת נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5.1.10 לפיה דרגת נכותו של המערער היא 19%.

המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 27.8.08 כאשר תוך כדי עבודתו כמסגר נחתך בידו.

ביום 17.2.09 קבעה ועדה רפואית למערער דרגת נכות בשיעור 14.5%. בבדיקתה לא מצאה הועדה דפורמציה בצורת יד ימין. כיפוף ויישור אצבעות נמצאו תקינים וכח גס היה ירוד במקצת. נרשמה צלקת רוחבית בשליש התחתון של פרק כף ימין באורך 10/1 ס"מ כשחלקה האמצעי שקובע מעט פנימה, ונרשם כי התחושה הסנסורית בכל האצבעות שווה. הועדה העניקה לו 10% לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 בגין ירידה בכוח גס באצבעות יד ימין לאחר ניתוח ו-5% לפי פריט 75(1) לתוספת לתקנות בגין צלקת מכערת. הועדה החליטה לא להפעיל את תקנה 15 מאחר שסברה שהמערער מסוגל לחזור לעיסוקו.

ועדה רפואית נוספת בדקה את המערער ביום 11.10.09. ממצאי הועדה הרפואית מיום 11.10.09 היו:

"צלקת בצורת L באספקס אולנרי עם אקסטנציה דורסלית באמה מרוחקת ימנית. הצלקת עם שוליים קרועים ללא רגישות במישוש ירידה בתחושה על פני האולנה הדיסטלית בריחוק מהצלקת. טווח תנועה שורש כף יד ימין מלא בכיפוף דורסלי וולרי כאשר מאגרף כף יד ימין, כיפוף וולרי 0 מעלות עקב מתח שנמצא על פני הגידים המיישרים. בבדיקת כוח גם אין הבדל בין הידיים".

הועדה מיום 11.10.09 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 17%, לפי הפירוט הבא: בגין צלקת מכערת – 5% לפי פריט 75(1) לתוספת ו-10% נכות צמיתה בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין בכיפוף גבי לפי סעיף 41(10)(ה) לתוספת. כמו כן, החליטה הועדה הרפואית להפעיל את תקנה 15 בשיעור 25% מאחר שהמערער העיד על עצמו שהוא עובד בשיפוצים אך אינו עובד במקצועו כמסגר.

על החלטת הועדה הרפואית מיום 11.10.09 הגיש התובע ערר לועדה הרפואית לעררים. הועדה לעררים קיבלה את הערר וקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 19%.

ממצאי הועדה הרפואית לעררים היו:

"דלקת במרכז האמה מימין אספקט אחורי קשרית באורך כולל של כ-3 ס"מ וברוחב עד כ-4 מ"מ עם סימני תפירה. צלקת בשליש הרחוק של האמה מימין אספקט אולנרי וגבי באורך של 10 ס"מ וברוחב עד כ- 3 מ"מ עם סימני תפירה בולטים. שתי הצלקות ללא היפטרופיה ללא רגישות עם מגמה של היפר פגמנטציה והיפופגמנטציה. אין כחלון ואין הזעת יתר. בבדיקה יש משיכה קלה של הצלקת ורושם של התדבקות של הגידים המיישרים בצורה שגורמת להגבלה חלקית בזמן כיפוף וולרי של השורש ובאיגרוף.

תנועות שורש כף היד ישור 60 מעלות לעומת 90 מעלות משמאל, כיפוף 50 מעלות למעלה 90 מעלות משמאל הטייה לצדדים שמורה. קמיצת האגרוף מלאה כח הלפיתה מוחלש ביד ימין.

מציין העדר תחושה בצד המרוחק של הצלקת כ 3 ס"מ.

הצמדת האצבעות ופישוטן מלא מבחינת הטווח אך מוחלש מבחינת הכח. כמו כן מבחן פרומו מימין אין עדות לטינל לגבי העצבים בגפה".

אבחנת הועדה הרפואית לעררים היתה "מצב לאחר חתך בקצה האמה הימנית בצידה הגבי, וסיכום הועדה ומסקנותיה נרשמו כך:

"הועדה מקבלת את הערר. מבחינת טווחי התנועה בשורש כף היד הממצאים אינם מקנים אחוזי נכות אך החולשה ביד בצירוף ההגבלה המסוימת ביישור וכיפוף שורש היד שמקורם בצלקת הדביקה מקנים 10% לפי סעיף 35(1)(ב). בגין הצלקת באמה הועדה קובעת 10% לפי סעיף 75(1)(ב) ומציינת שנכות זו כוללת בתוכה גם היעדר התחושה שסמוך לצלקת.

הועדה הרפואית לעררים לא נדרשה לתקנה 15 בשל מגבלות הדין השוללות הגדלת נכות לפי תקנה 15 אם תוצאת ההגדלה היא קביעת נכות מעל 19%.

נימוקי הערעור

המערער טוען כי נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, כמפורט להלן:

הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 11.10.09 התייחסה למגבלה בטווח התנועה של כאשר המערער מאגרף את כף ידו וקבעה "כיפוף וולרי 0 עקב מתח שנמצא על פני הגידים המיישרים". בין מגבלה זו קבעה הועדה מדרג ראשון 10% נכות לפי פריט 41(10)(ה) המעניקה 10% נכות עבור "הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות". לעומתה, הועדה הרפואית לעררים התייחסה למגבלת טווחי התנועה רק במצב שבו ידו של המערער פתוחה, מבלי לקבוע טווחי תנועה במצב של אגרוף.

על בית הדין להחזיר את הדיון לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לטווחי התנועה של המערער כאשר היד מאוגרפת ותקבע האם מגבלה זו עונה על דרישת פריט 41(10)(ה) לתוספת. עניין זה הינו מהותי שכן המערער נזקק לשימוש מלא בשתי ידיו, לרבות לצורך הרמת חפצים, משיכתם, החזקתם ודחיפתם, ופעולות רבות מבוצעות על ידו בעת החזקת חפץ באיגרוף.