מאיק נ' בנק אוצר החייל רמת פולג 14495

פסק דין

1. התובע, מר מיכאל מאיק, תבע מהנתבע, בנק אוצר החייל, סניף רמת פולג (להלן: הבנק) פיצוי בגין העברת כספים מחשבון העו"ש שלו בבנק אל חשבון פר"י, שלטענתו נעשתה ללא הסכמתו; בגין נזקים כספיים שנגרמו לו, לטענתו, בשל אי-יכולת לקבל אשראי מגורמים אחרים, ובשל הצורך בפריסה מחודשת של הלוואות, וזאת בגין אי-כיבוד חיוביו על ידי הבנק שלא כדין; בגין פגיעה במוניטין שלו אצל גופים פיננסיים אחרים, וזאת בשל החזרות של חיוביו על ידי הבנק; וכן פיצוי בגין פרסום לשון הרע אשר לטענתו ביצע כלפיו הבנק. סך כל סכומי הפיצוי שנתבעו: 64,708 ₪ (בסיכומי ב"כ התובע הופחת הסכום לסך 61,326 ₪).

התובע טוען כי פעולות הבנק, מושא התביעה, בוצעו בחודשים הראשונים של שנת 2009. לטענתו, בשנים שקדמו לכך נהג הבנק לכבד חיובים שלו, גם כשחרגו ממסגרת האשראי המאושרת באותו חשבון, אך הבנק שינה לרעה את יחסו אליו בשל כך שהתובע העביר ממנו אל בנק אחר פיקדונות של קופת העובד הלאומי, אשר התובע היה יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל שלה, וכן בשל חילופי הנהלה בבנק.

התובע טוען כי הבנק העמיד לרשותו אשראי בהיקף של 200,000 ₪, ולא היתה לבנק הצדקה שלא לכבד את חיוביו בחשבון שבו מדובר.

2.הבנק כופר בכל טענות התובע וטוען כי ההחזרות מחשבון העו"ש של התובע בוצעו כדין, בשל חריגות ממסגרת האשראי המאושרת.

החשבון שעליו נסבו טענות התובע הוא חשבון מס' 15652 (להלן: חשבון 15652, או חשבון העו"ש), שבעליו היו התובע ואשתו, גב' שרון מאיק (להלן: שרון).

אין מחלוקת כי מסגרת האשראי בחשבון זה היתה 14,000 ₪.

הבנק כופר בטענת התובע, כי העביר כספים מחשבון העו"ש לחשבון פר"י ללא הסכמת התובע.

אין מחלוקת כי ביום 1.7.08 חתמה שרון על הסכם הלוואה, ע"ס 60,000 ₪ (להלן: ההלוואה; אשר היתה מיחזור של הלוואה קודמת).

הבנק טען בכתב ההגנה כי בעת נטילת ההלוואה היתה שרון עובדת עיריית נתניה, וההלוואה ניתנה לה בתנאים מועדפים שיוחדו לעובדי העירייה. תשלומי ההחזר של ההלוואה היו אמורים להשתלם לבנק על ידי העירייה, בניכוי ישיר ממשכורתה של שרון.

בשל הפסקת עבודתה של שרון בעיריית נתניה לא ניתן היה להמשיך בתשלום החזרי ההלוואה בדרך זו, ועל כן סוכם בין הבנק לבין התובע כי החל מיום 1.1.09 יעביר הבנק מחשבון 15652 אל חשבון פר"י את הסכום הדרוש להחזר החודשי של ההלוואה.

על כן טוען הבנק כי העברת הסכומים לחשבון הפר"י נעשתה על פי הסכמת התובע ושרון.

הבנק כופר בטענת התובע כי על פי ההסכמה והנוהג שהיה קיים בין הצדדים, לא היה הבנק רשאי להחזיר שיקים או חיובים של התובע. הבנק טוען כי בהתאם להוראה מס' 325 של בנק ישראל-המפקח על הבנקים (להלן: הוראה 325), שנכנסה לתוקף החל מיום 1.7.06, לא היה הבנק רשאי לאפשר יתרת חובה בחשבון עובר ושב, שחורגת ממסגרת האשראי המאושרת. הבנק טוען כי על הלקוח, ולא על הבנק, מוטלת החובה לדאוג לנהל את חשבונו ללא חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, ואין התובע יכול לגלגל חובה זו על שכמו של הבנק.

הבנק טוען כי התובע היה מודע לכך, ועל כן דאג, בשנים שקדמו לשנת 2009, להפקיד בחשבון העו"ש כספים, באופן שתהא בו יתרה מספקת לכיבוד החיובים שנכנסו אליו.

אולם בשנת 2009 לא הפקיד התובע בחשבון כספים לכיסוי חיובים, שחרגו ממסגרת האשראי המאושרת, ועל כן לא כיבד הבנק חלק מהחיובים הללו.

הוראה 325 מאפשרת אמנם לבנק, על פי שיקול דעתו, שלא לסרב לכבד חיובים, בחריגה של עד 1,000 ₪ ממסגרת האשראי המאושרת, אך לנוכח החריגות החוזרות ונשנות של התובע ממסגרת האשראי המאושרת, אין לתובע להלין על שהבנק סירב לכבד חיובים שלו, גם במסגרת חריגה זו.

הבנק כופר בטענת התובע כי שינה לרעה את יחסו כלפיו, בשל כך שהתובע משך ממנו כספים של קופת העובד הלאומי או בשל חילופי הנהלה בסניף. הבנק טוען כי הסיבה היחידה לאי-כיבוד חיוביו של התובע בחשבון 15652 היתה החריגות החוזרות ונשנות שלו ממסגרת האשראי המאושרת, וכי בכך אין לתובע להלין אלא על עצמו.

בהתאם לכך, כופר הבנק גם בכל הנזקים הנלווים מושא התביעה, וכופר בעוולת פרסום לשון הרע.

3.מטעם התובע העידו הוא עצמו ואשתו שרון.

מטעם הבנק העידו גב' מזל פרג'ון, סגנית מנהלת הסניף (להלן: מזל), וגב' רונית בנט, פקידה במחלקה העסקית בסניף (להלן: רונית).