מאי נ' בר לב קטי ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע.

מאחר ואין זה ראוי שהערכאה שנתנה את פסק הדין תביע עמדתה ביחס לסיכוי הערעור, אצא מנקודת הנחה כי קיים סיכויי לערעור שהוגש על פסק דיני; כתוצאה מכך המבחן המכריע הינו מבחן מאזן הנוחיות.

ככלל, נטיית בית המשפט היא שלא לעכב פסק דין של חיוב כספי, באשר אין מדובר בדרך כלל ב"נזק בלתי הפיך", למעט במקרים חריגים בהם המבקש הוכיח כי מימוש פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך או שלא יוכל להיפרע מן הזוכה במידה ויזכה בערעור (ראו, לדוגמה, ע"א 9214/09 בשן נ' עיריית רמת השרון 16.11.2009); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל 24.2.2010).

כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5). לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים טעם מיוחד המצדיק את עיכוב הביצוע.

מאחר והמבקשת לא הגישה תצהיר בעניין הטענה העובדתית זו, אין להתעלם מהיכולת של התובעת כפי שהוכחה בפני במהלך הדיון לעניין השתכרותה.

הכספים יועברו לידי ב"כ התובעת תוך 20 ימים מיום קבלת החלטה זו ; ניתן יהיה לעביר את הכספים לידי התובעת כנגד המצאת ערבות של ערב אחד בלבד להחזרת הכספים במידה ויתקבל הערעור על פסק הדין.

כפוף לכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ב, 21 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: