מאור נ' שאולוב

פסק דין

לפניי תובענה לתשלום סכום של 62,406 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבע, בטענה שהנתבע הפר חוזה שנכרת בין הצדדים, בכך שסיפק הנתבע מבנה בגודל 131 מ"ר בלבד, במקום 140 מ"ר כמוסכם, הרכיב את המבנה באופן רשלני, במשקו של התובע, משק 113 במושב כוכב מיכאל, פגע ברשלנותו בפנלים שמרכיבים את המבנה וגרם לתובע הוצאות ונזקים בשל הצורך לפרק את המבנה ולהקימו מחדש. תחילה, הוגשה התובענה בבית המשפט לתביעות קטנות, אך בהחלטת כב' השופטת הבכירה ר. לביא, מיום 12.12.11, נקבע שמחקירתו הנגדית של התובע עולה שאין לו טענות של ממש, כי הוא הגיש מסמכים, כולל הסכם אשר עליו חתם התובע עם חתימת אשתו, וכי עולות טענות שבמומחיות באשר לשטח המבנה ועל כך שהמבנה אינו עומד בדרישות מקצועיות ותואמות את ההסכם. על כן, מצאה כב' השופטת לביא, שביהמ"ש לתביעות קטנות אינו המקום הראוי לבירור התובענה. בעקבות כך, הוגשה התובענה שבפניי, בסדר דין מהיר.

גרסת התובע וטענותיו

על פי גרסת התובע, פרסם הנתבע מודעה בעיתון למכירת מבנה בן 140 מ"ר, עם חלוקה פנימית, בן שנתיים. התובע יצר קשר עם הנתבע, ובין הצדדים סוכמו פרטי העסקה כדלקמן: הנתבע ימכור לתובע מבנה, עשוי פנלים, בגודל 140 מ"ר, הובלת המבנה, הרכבתו והאביזרים הנדרשים להקמתו בצורה תקינה למגורי אדם יהיו על חשבון המוכר, מחיר העסקה 55,000 ₪ כולל מע"מ, הרכבה בתיאום מראש ומסירת המבנה תוך 3-4 ימים. טוען התובע, שלאחר סיכום הדברים הנ"ל, נחתם בין הצדדים, ביום 9.11.08, הסכם נוסף, לבנייה מושלמת של המבנה, אשר כלל שיפוצו של המבנה ובנייתו "עד מפתח", אך ההסכם בוטל בהסכמת הצדדים לאחר מכן.

על פי גרסת התובע, ביום 17.11.08, בוצעה ההובלה של המבנה אל שטחו של התובע, וביום 10.3.09 (לאחר כ- 4 חודשים), סיכמו הצדדים עקרונות פעולה: התובע רשאי למנות מפקח מטעמו על ביצוע העבודה, הנתבע התחייב לפעול על פי דרישות המפקח, הפיקוח יבוצע על ידי אשתו של התובע ומר ישי הבר, ותשלום החומרים הנחוצים לבנייה יהיו על חשבון הנתבע. התובע טוען, שהנתבע סירב לחתום על סיכום הדברים.

על פי גרסת התובע, ביום 18.5.09, החל הנתבע להקים את המבנה והתברר, מספר ימים לאחר מכן, כי המבנה בגודל 131 מ"ר ולא 140 מ"ר כמוסכם. כן התברר לתובע, כטענתו, שבניית המעטפת נעשתה באופן רשלני וכי הנתבע לא השלים את הקמת המבנה כנדרש. על כן, התובע נאלץ להזמין מהנדס שיערוך דוח פיקוח עליון וזה צורף לכתב התביעה. התובע ביקש מן הנתבע להשלים את העבודות ואילו הנתבע השיב, בהכחישו את ההבטחה של שטח המבנה, והציע לפרק את המבנה ולהחזיר את כספו של הנתבע.

בלית ברירה, לגרסת התובע, הוא נאלץ לפרק את המבנה ולהרכיבו מחדש באמצעות בעל מקצוע אחר, תוך תשלום לאותו הקבלן עבור עבודתו, כמו גם תשלום עבור חומרים וחלקים.

טוען התובע, כי הנתבע אחראי למכלול הנזקים שנגרמו לו, בשל רשלנותו, אי זהירותו, העדר מהימנות, התנהגות בלתי סבירה ולא ישרה, כפי שאדם אחר היה מתנהג בנסיבות העניין. מכאן, תביעתו לתשלום עלות פירוק והרכבה של המבנה, עלות חלקים, הפסד הכנסות משכירות, הוצאות, הוצאות משפטיות, הוצאות צפויות להגדלת שטח המבנה לשטח המובטח ועוד.

גרסת הנתבע וטענותיו

הנתבע מצדו מכחיש את גרסת התובע. הוא טוען כי הוא לא מכיר את סיכום הדברים הכתוב אליו מפנה התובע וכי ראה אותו לראשונה רק עם הגשת התביעה. הכוונה היא לסיכום הדברים (נספח ו' לכתב התביעה), שעניינו הקמת המבנה על ידי הנתבע, שלבי התשלום, והסכמה לפיקוח על ידי אשתו של התובע, מר ישי הבר, וגורם חוץ שייקבע על ידי התובע. הנתבע טוען שהוא לא הקים את המבנה אלא שהמבנה הוקם על ידי אדם בשם עלי, וזאת בהזמנה ישירה של התובע, כאשר הנתבע רק יצר את הקשר הראשוני בין השניים. הנתבע כופר בטענת הרשלנות ובנזקים שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה.

גרסתו של הנתבע היא, למעשה, כי אכן נוצר קשר בין הצדדים לרכישת המבנה, אך לא היה כל הסכם להקמת המבנה בטרם חתימת ההסכם שעניינו בנייה מושלמת של המבנה, הסכם אשר אין מחלוקת שהוא בוטל בשלב מאוחר יותר. על פי ההסכם האמור, שבוטל, סוכם על בנייה "עד מפתח" בסכום של 127,000 ₪. באותו מעמד הוסכם שתמורת הפלטות אשר מרכיבות את המבנה ישלם התובע סכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 23,100 ₪) וזה שולם על ידי הנתבע. הנתבע טוען, שביום 27.11.08 הוא הגיע אל חצריו של התובע עם קבלן, אשר היה אמור היה לשמש כקבלן משנה עבור הנתבע לצורך ביצוע העבודות, אך הואיל ונתגלעו מחלוקות בין הצדדים, בוטל ההסכם בהסכמה ובחתימת שני הצדדים. הצדדים הסכימו כי דרכיהם תיפרדנה והנתבע הציע לסייע בידי התובע לאתר קבלן שיקים את המבנה עבור התובע, וכך היה. הנתבע הפגיש את התובע עם קבלן בשם עלי, אשר דרש סכום של 10,000 ₪ כתשלום מראש עבור הרכבת המבנה. התובע הסכים לתנאים אלה ונוכח חששו של עלי שלא יקבל את התמורה, סוכם שהתובע יפקיד בידי הנתבע שיק פתוח בסכום הנ"ל, וכך נעשה. עלי והנתבע הגיעו למקום ההרכבה, עלי החל בעבודה ואילו הנתבע פרש לענייניו. למחרת, הגיע הנתבע למקום העבודה ומסר בידי עלי את שיק הביטחון. עלי ופועליו המשיכו בעבודות למחרת היום, ללא נוכחותו של הנתבע. לגרסת הנתבע, עלי מסר לתובע, על פי בקשתו של האחרון, את שיק הביטחון, המשיך בביצוע העבודות, ולאחר מכן התובע דרש מעלי השלמות ותוספות שונות, תוך שהוא מבטיח לו שישלם לו את יתרת התמורה המוסכמת לאחר שהעבודות תסתיימנה לשביעות רצון התובע. עלי חש כשבוי בידי התובע, אשר סירב לשלם לו את התמורה אלא בתנאים של התובע ולכן עזב את המקום. הנתבע טוען, שהוא לא היה חלק מן ההתקשרות בין התובע לבין עלי.

דיון והכרעה

בחנתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, ומצאתי שדין התביעה להידחות. הנימוקים לדחיית התביעה נטועים בשניים: האחד - התובע לא הוכיח שנכרת בינו לבין הנתבע הסכם להקמת המבנה תמורת סכום של 55,000 ₪ והוא לא הוכיח שהמבנה הוקם בפועל על ידי הנתבע ובאחריותו; השני -גם אם היה התובע מוכיח קיומו של הסכם והתחייבות הנתבע להקמת המבנה, הרי הוא לא הוכיח ששטח המבנה הוא 131 מ"ר ולא 140 מ"ר וכן הוא לא הוכיח הקמה רשלנית של המבנה.

צודק הנתבע בטענתו, כי ההסכם היחיד, החתום על ידי הצדדים, המונח בפני ביהמ"ש, הינו ההסכם מיום 9.11.08 ואשר בוטל בהסכמה על ידי הצדדים ביום 27.11.08. להזכיר, המדובר הוא בהסכם לבניית המבנה ושיפוצו "עד מפתח", אשר אין מחלוקת בין הצדדים שהוא בוטל בהסכמה, בשל מחלוקות שנתגלעו ביניהם. בתמיכה לטענתו של התובע שנחתם הסכם בין הצדדים להקמת המבנה שלא "עד מפתח" תמורת תשלום של 55,000 ₪, צירף התובע לתצהירו מסמך בכתב יד, אשר כותרתו הסכם מכירה, שתאריכו 27.10.08. הסכם זה חתום על ידי התובע וכן קיימת חתימה נוספת מתחת לחתימת התובע, אולי חתימת אשתו, ותחת שמו של המוכר לא קיימת חתימה אלא נרשמו המילים "בלחיצת יד". אם כן, הנתבע אינו חתום על ההסכם וראינו שהוא מתכחש לקיומה של הסכמה ברוח ההסכם. באותו נספח ב' נרשם, שהוא נעשה בנוכחות אסף מאור, הוא בנו של התובע, אך מסיבות השמורות עמו, בחר התובע שלא להעיד את בנו.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי האמור בסעיף 5 בתצהירו, שם נרשם, שההסכם נספח ב' היה תלוי באישורו הסופי של התובע ותשובת התובע הייתה "מה פתאום" (עמ' 23, שו': 7-9 לפרוט'). התובע נשאל, האם בדברו על העסקה שבסעיף 5 לתצהיר הוא מתכוון לנספח ב' האמור והוא לא ידע לתת תשובות ברורות. הוא ביקש לראות שוב את נספח ב' והוא השיב תשובה תמוהה: "רגע, תן לי לקרוא אותו (קורא). זה היה בלחיצת יד, איזה הסכם? הוא לא חתם על שום דבר. אז למה אתה מציג לי את זה" (עמ' 23, שו': 17-19). התובע אישר בחקירתו שהוא חתום על ההסכם והוא נשאל אם החתימה שלו היא חתימה מחייבת והוא שוב השיב תשובה תמוהה: "לא. עדיין לא מחייבת. כי הוא עוד לא קיבל כסף" (עמ' 23, שו': 24-25). עוד נשאל התובע, אם נספח ב' הוא בכתב ידו והוא השיב תשובה שלילית וכן כי אינו מזהה את כתב היד. התובע נשאל מאיפה הגיע אליו אותו המסמך והוא שוב השיב תשובה לא ברורה: "(קורא) יכול להיות שאני מתבלבל עם עוד איזה מסמך" (עמ' 23, ש': 26, עד עמ' 24, ש': 7). בהמשך, נשאל התובע שוב כיצד הגיע אליו אותו המסמך, והוא השיב: "יכול להיות שאני כתבתי אותו, כי עבר כל כך הרבה זמן ונבצר מיכולתי לזכור דברים כאלה" (עמ' 24, שו': 15-17). כשנשאל התובע הכיצד אינו מזהה את כתב היד שלו, הוא השיב: "כתב היד שלי השתנה כל כך הרבה מאז ההסכם. גם החתימה שלי השתנתה במשך הזמן. מה אתה רוצה להגיד בזה?". עוד נשאל התובע בחקירה נגדית, האם אותו נספח ב' הוא ההסכם אשר לטענתו הוא כרת עם הנתבע, והוא השיב: "כן, אבל יש עוד מסמך אחד שבו נאמר שאני אודיע לו טלפונית אם אני מקבל את התנאים שלו, אחרי שאדבר עם אשתי. טוב, נגיע לזה" (עמ' 25, שו': 1-4). התובע נתבקש להציג את אותו הסכם נוסף שקיים והוא השיב: "הכל אצל עורך הדין" (עמ' 10, שו': 10-15). התובע עומת עם גרסתו בבית המשפט לתביעות קטנות, לפיה היה סיכום בעל פה להובלת הפנלים המפורקים, כאשר כאן טוען הוא, שהיה הסכם בכתב ותשובתו הייתה תמוהה: "מה, לא יכול להיות דבר כזה? (צוחק). תשאל אותו, למה אתה שואל אותי? תשאל את הנתבע" (עמ' 26, שו': 1-9).

אומנם, שאלת התמורה אינה חלק מעילות התביעה, דהיינו, לצורך הכרעה בתובענה שבפניי, אין עלי לקבוע האם הוסכם על תמורה בסכום של 55,000 ₪ והאם התובע שילם לנתבע סכום זה תמורת הקמת המבנה. יחד עם זאת, לטענתו זו של התובע קיימת חשיבות לעניין השאלה, האם נכרת בין הצדדים הסכם אשר חייב את הנתבע להקים את המבנה לשביעות רצונו של התובע, או שמא, כטענת הנתבע, לא נחתם הסכם שכזה, אלא שלאחר שבוטל ההסכם להקמה "עד מפתח", סוכם על מכירת הפלטות בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ותו לא. בעניין זה, מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח שהוא שילם לתובע סכום של 55,000 ₪. לתובע אין כל ראיה ישירה לכך שהוא שילם את הסכום. על פי טענתו, בנוסף לסכום של 23,100 ₪ (20,000 ₪ + מע"מ), הוא שילם לנתבע סכום נוסף, במזומן, בסך 35,000 ₪. טוען התובע, שהוא מסר בידי הנתבע, בתחילה, שיק בסכום של 35,000 ₪, שיק אשר הומר בתשלום במזומן. הוכחה לתשלום במזומן כאמור – אין. לא רק זאת, אלא שהתובע אף לא הוכיח שהוא מסר לידי הנתבע שיק לביטחון בסכום של 35,000 ₪. בתמיכה למסירת השיק, כאמור, הגיש התובע את המוצג ת/2. זהו דף שבו קיים צילום שיק בסכום של 35,000 ₪ לפקודתו של הנתבע. על גבי צילום השיק נעשה סימון X ונרשמה המילה "בוטל", הכל בעט כחול. מתחת לצילום השיק נרשם בעט כחול: "27/11/08 נמסר בחזרה על ידי זכאי. נמסר לזכאי במזומן 23,000 ₪ ושיק על סך 10,000 ₪ עד סיום הרכבת המבנה". גם מעל צילום השיק קיימים רישומים, לא בעט כחול, אלא כי נראה שהמדובר הוא ברישומים, כמו השיק, שהם בבחינת העתק צילומי ועליהם מופיע סימון X בצבע כחול. בתחתית ת/2 מופיעה חתימה בצבע כחול ולאחריה כיתוב בצבע שחור, אשר נראה ככיתוב שהוא העתק צילומי ושם נרשם: "חתימה של זכאי 9/11/08". הנתבע מסר בחקירתו הנגדית, כי אותה החתימה אכן דומה לחתימה שלו, אך הוא הכחיש כי קיבל את השיק. יש לציין, שבצד החתימה לא קיים כיתוב אשר יצביע על כך שהחתימה שמופיעה כאמור, באה לאשר את קבלת השיק על ידי הנתבע. אם, כטענת התובע, החתימה בתחתית ת/2 מהווה אישור של הנתבע על קבלת השיק, הרי הדבר מעורר תמיהה, שכן בצד המילים: "חתימה של זכאי", נרשם התאריך 9/11/08, הוא תאריך חתימת ההסכם לביצוע "עד מפתח" (שבוטל) והרי באותו הסכם, התמורה שסוכמה הייתה 127,000 ₪ ועל כך אין מחלוקת. על כן, נשאלת השאלה, מה הקשר בין מתן שיק ביטחון על סך 35,000 ₪ מתוך תמורה של 55,000 ₪, כאשר התמורה שסוכמה באותו היום לא הייתה 55,000 ₪, אלא 127,000 ₪. ונזכיר את טענת התובע, לפיה ההסכם להקמת המבנה בסכום של 55,000 ₪, סוכמה על פי המסמך אותו מכנה התובע הסכם מיום 27/10/08 (נספח ב' לכתב התביעה). בלשון המעטה אומר, כי ת/2 והכיתובים המוזרים שבו אין בהם כדי לתמוך ולו במעט בגרסתו של התובע כי סוכם על הקמת מבנה בסכום של 55,000 ₪, על ידי הנתבע, וכי סכום זה שולם במלואו לנתבע.

בנסיבות אלה, עלי לקבוע שלא עלה בידי התובע לשכנע, במאזן ההסתברויות, ואף לא באופן שמתקרב לכך, שנכרת בינו לבין הנתבע הסכם להובלת המבנה, הרכבתו ואספקת האביזרים הדרושים תמורת סכום של 55,000 ₪, כולל מע"מ. על כן, יש לקבל את טענת הנתבע, לפיה, משבוטל ההסכם להקמת המבנה "עד מפתח", כל שנותר הוא הסכם למכירת הפלטות על ידי הנתבע לתובע בסכום של 23,100 ₪ (כולל מע"מ) ששולם בפועל. מכאן גם המסקנה כי אין הנתבע אחראי לליקויים שקיימים במבנה, כטענת התובע, ולנזקים שנגרמו לתובע בעקבות הרשלנות שבהקמת המבנה.

גם אם הייתי בא למסקנה כי הנתבע הוא זה אשר הקים את המבנה עבור התובע, בתמורה כזאת או אחרת, הרי גם אז, דין התביעה היה להידחות. התובע לא הוכיח כי הייתה רשלנות בהקמת המבנה. בתמיכה לטענותיו, צרף התובע, בין היתר, דוח פיקוח עליון – נספח ז' לתצהירו. מסמך זה אינו חוות דעת מומחה וכידוע, טענות בדבר רשלנות בבניית מבנה, הוא עניין שבמומחיות, אותו יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה. עוד צירף התובע מסמך, אשר חתום על ידי שי הבר, אשר גם העיד בפניי (נספח ח'). מסמך זה כותרתו "חוות דעת מפקח", אך רחוק הוא כמזרח ממערב מהיות חוות דעת מומחה. המסמך אינו ערוך כחוות דעת מומחה, הוא כללי ביותר וגם אם הוא היה בגדר חוות דעת כזאת, לא ניתן היה להסיק ממנו מסקנה כזאת או אחרת בדבר רשלנות. כאמור, מר ישעיהו הבר הובא לעדות על מנת להוכיח, בין היתר, את הרשלנות של הנתבע בהקמת המבנה. מר הבר אינו מומחה בתחום ההנדסה. מר הבר העיד שהוא כותב משלים, כי היה בעבר מפקד יחידה, מפקד בסיס צבאי וכי אח"כ הוא היה מנהל אדמיניסטרטיבי במחוז הדרום בקופת חולים. בשני התפקידים הוא עסק בלוגיסטיקה ובבינוי. מקצועו אדמיניסטרטור ובהכשרתו הוא מהנדס אלקטרוניקה וגם בעל השכלה בתחום ההיסטוריה. הוא מסר שעסק בעבר בעבודות פיקוח בניה בתור מנהל אדמיניסטרטיבי, יחד עם מהנדס. משנשאל אם הוא עבר קורסים והכשרות שקשורות בבניין או באיכות, הוא השיב שהקורס הוא החיים, 40 שנה. עוד הוא מסר, שהוא אינו מכיר תקנים הקשורים למבנים יבילים וכי כלל הוא לא התייחס לתקן כזה או אחר. אם כן, המדובר הוא בעד אשר אינו מומחה בתחום שבו הוא התיימר לכתוב בו חוות דעת, וכאמור, המסמך שהוא ערך, אינו בבחינת חוות דעת. לא רק זאת, אלא שנסיבות עריכתו של אותו המסמך תמוהות. העד מסר, שהמסמך נספח ח' לתצהיר התובע, הוא העתק מודפס של מסמך בכתב יד שהוא ערך בעצמו ביום 25/5/09 ואילו נספח ח' תאריכו 16/5/11. המסמך המקורי לא הוצג מעולם ומהמסמך עצמו עולה סתירה מהותית: תאריך המסמך הוא 16/5/11, וכנראה, על פי דברי העד, זה תאריך ההדפסה של כתב היד מיום 25/5/09, על ידי אשתו של התובע. פער זמנים זה כבר כשלעצמו מעורר סימן שאלה גדול לגבי אמינות המסמך, אך הדברים הם מעבר לכך – העד מפנה בסעיף 1 של אותה "חוות דעת" לנספח ב' כלשהו. בחקירה נגדית לא ידע לומר העד, בתחילה, מהו אותו הנספח ובהמשך החקירה הוא מסר שהכוונה היא לנספח ו' לכתב התביעה וכי זאת כנראה טעות בהדפסה. והנה, כתב התביעה הוגש כשנתיים וחצי לאחר המועד שבו נערכה "חווה"ד"... הכיצד ידע העד, שנתיים וחצי קודם לתביעה, מהם הנספחים לכתב התביעה. אין זאת כי הדבר מצביע על העדרה הכמעט מוחלטת של מהימנות המסמך אשר כונה "חוות דעת".

לא אוכל להימנע מלומר כי העד הבר עשה עלי רושם של אדם אשר לא אוכל לסמוך על מהימנותו. המדובר הוא בחבר קרוב של התובע וצידודו בגרסת התובע, עד כדי הזדהות כמעט מוחלטת עם התובע וניתוקו משאלות מקצועיות, היה בולט ביותר. המדובר הוא בעד אשר הגיב בתוקפנות לשאלות שנשאל בחקירה נגדית, דיבר בלשון בוטה אל ב"כ הצד שכנגד ואף השתמש, בהתלהבותו הרבה, במילים גסות אשר אני בוחר לא לחזור עליהן במסגרת פסק הדין (ראה עמ' 67 לפרוט'). גם דברים אלה יש להביא בחשבון לעניין השאלה האם עלה בידי התובע להוכיח, באמצעות עד זה, את הרשלנות שבהקמת המבנה.

התובע ביקש להוכיח הליקויים במבנה באמצעות תמונות אשר צורפו לתצהירו. ביהמ"ש אינו מומחה בתחום ההנדסה ואין זאת הדרך להוכיח רשלנות בהקמת מבנה.