מאור נ' נייריק ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית על סך 6,358 ₪ אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה בשדרות צ'רצ'יל בירושלים ביום 31.12.12.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג סוזוקי בלנו שנת ייצור 1999 מ.ר. 65-398-28 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג פיג'ו 307 מ.ר. 12-145-51 המבוטח אצל הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-3"). הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהגת ברכב מסוג פולגסווגן פסאט שנת ייצור 2002 מ.ר. 89-116-35 שבוטח אצל הנתבעת 4 ( להלן: "רכב הנתבעים 2 ו-4" ).

2.אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, עת חנה בצד הכביש בחנייה מוסדרת רכב הנתבעים 1-3 נהדף על ידי רכב הנתבעים 2 ו-4 לעבר רכבו, פגע בו והסב לו נזקים בהתאם לחוות דעת השמאי איציק משה מיום 15.1.13 שצורפה לכתב התביעה.

3.אליבא דגירסת הנתבעים 1 ו-3, כפי שנטענה בכתב ההגנה ובמהלך הדיון שהתקיים בפניי, בעת שביקש להיכנס למקום חנייה בצד הדרך, ווידא שהכביש פנוי והחל לחזור לאחור על מנת להיכנס למקום החנייה הפנוי כאשר לפתע רכב הנתבעים 2 ו-4 הגיח מאחוריו, לא שם ליבו לתנאי הכביש, פגע ברכבו והדפו לעבר רכב התובע.

4.אליבא דגירסת הנתבעים 2 ו-4, כפי שנטענה בכתב ההגנה ובמהלך הדיון שהתקיים בפני, כאשר נסעה בשדרות צ'רצ'יל נסיעה זהירה כדין לפתע רכב הנתבעים 1 ו-3 החל בנסיעה לאחור מבלי ששם ליבו לתנועה בכביש, חסם את דרכה של הנתבעת וגרם לקרות התאונה.

5.ביום 3.9.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. כמו כן, במהלכו הגישו הצדדים ראיותיהם בדמות הודעות על קרות התאונה לחברות הביטוח, הודעה על תאונה שנגבתה במשטרת ישראל מהנתבעת 2, תמונות הנזקים של כלי הרכב המעורבים.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים המעורבים ועיינתי בראיות שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בעיקרה וכי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים 2 ו-4. להלן נימוקיי.

ראשית, אופן קרות התאונה והנזקים שנגרמו לרכב התובע בעיקרם אינם שנויים במחלוקת. אין חולק, כי רכב התובע חנה בחנייה מוסדרת בצד הכביש והוא נפגע כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים 2 ו-4 ברכב הנתבעים 1 ו-3 והדיפתו לעבר רכב התובע. המחלוקת נסובה, איפוא, סביב שאלת האחריות לקרות התאונה, כאשר כל אחד משני כלי הרכב המעורבים טוען, כי האחריות רובצת לפתחו של רעהו.

שנית, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי רכב הנתבעים 1 ו-3 נסע בכביש לפני רכב הנתבעים 2 ו-4 וכי הכביש היה בעל נתיב נסיעה אחד בלבד ( למעט מקום החנייה בצד הכביש). בנסיבות אלה, על פי תקנה 61 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, על רכב הנתבעים 2 ו-4 היה ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעים 1 ו-3, זאת, על מנת לאפשר לנוהג הרכב שלפניו להחנות את רכבו ללא הפרעה.

שלישית, נתתי אמון מלא בעדותו של הנתבע 1 אשר הותיר בי רושם רב. עדותו נמצאה קוהורנטית ומוצקה ותאמה את מוקדי הנזקים בכלי הרכב המעורבים ואת ההודעה על קרות התאונה שמסר לחברת הביטוח ( נ/6, נ/2, נ/5). לעומתו, לא נתתי אמון בעדותה של הנתבעת 2. עדותה של הנתבעת 2 נמצאה לא מהימנה בעיני. ראשית, בהודעה על תאונת דרכים שמסרה במשטרה (נ/8) היא טענה, כי רכב הנתבעים 1ו-3 החליט להחנות את רכבו ברוורס באמצע סיבוב. כאשר בעדותה בפני הודתה, כי מקום התאונה לא היה באמצע הסיבוב אלא אחריו, בכביש ישר ובחנייה מוסדרת ( פרוט' בעמ' 3 שורה 24). בנוסף, אין בידי לקבל את עדות הנתבעת 2 כאשר העידה כי " יש עיקול ולכן מבחינתי הכביש היה פנוי לחלוטין" (פרוט' בעמ' 3 שורות 17-18). שילוב עדותה זו עם הגירסה שניתנה במשטרה מלמד, כי הנתבעת 2 לא נתנה דעתה לתנאי הדרך ולא האיטה מהירותה כנדרש מנהג זהיר וסביר בעת שהינו נוסע בעיקול דרך. כמו כן, היקף הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים מלמד, כי רכב הנתבעים 2 ו-4 נסע במהירות גבוהה יחסית לתנאי הדרך ויש בנתונים אלה כדי לסתור טענת הנתבעת 2 כי נסעה במהירות של 30-40 קמ"ש. כמו כן, הנתבעת 2 הודתה, כי מיד בסמוך לאחר קרות התאונה אמרה את המילים "לא היה לי ברקס". כאשר פרשנות המילים לאחר מעשה לטעמי אינו, אלא, פירוש רציונאלי של המילים בלבד ואין בו כדי להצדיק את העובדה שהנתבעת 2 שנסעה אחרי הנתבע 1 לא הצליחה לעצור את רכבה. עובדה זו מלמדת, כי הנתבעת 2 לא שמרה מרחק מספיק ולא נסעה במהירות המתאימה לתנאי הדרך באופן שלא עלה בידה בסופו של יום לעצור את רכבה על מנת לאפשר לנתבע 1 לחנות את רכבו בבטחה.

7.נוכח האמור, הנני סבור, כי יש להשית את מלוא האחריות לקרות התאונה על הנתבעים 2 ו-4.

8.באשר לשאלת שיעור הנזקים ומשאלה הוכחו בפני באמצעות חוות דעת שמאי הנני מאשר הנזקים הישירים. יתר הנזקים הנטענים לא הוכחו כדבעי.

9.סוף דבר- הנתבעים 2 ו-4 ישלמו לתובע סך של 5,258 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.1.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים 2 ו-4 ישלמו הוצאות משפט בסך 500 ₪ לתובע וכן סך של 500 ₪ לנתבעים 1 ו-3.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ד, 08 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: