מאור נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, ת.ד 11081-07 שניתן ע"י סגן הנשיא, כב' השופט ישראל ויטלסון ביום 23.06.10, וכן לע החלטה שנתן בית המשפט קמא ביום 27.09.10 בעניין חישוב פסילה, אשר הגיש המערער בנפרד בפניו.

גזר דינו של המערער ניתן בעבירות של נהיגה בשכרות, עזיבת מקום תאונה, אי-מסירת פרטים ונהיגה בקלות ראש, במסגרת הסדר טיעון, בו שונתה עבירת הנהיגה בשכרות לנהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים, לפי התקנות.

בהסדר גם הוצע לבית המשפט ע"י הצדדים כי יוטלו על המערער שנתיים פסילה בפועל, ולשיקול דעת בית המשפט, האם כעמדת התביעה יש להפעיל פסילה מותנית של חמישה חודשים במצטבר, או כעמדת ההגנה בחופף.

בית משפט קמא בחר בעמדת התביעה, וסך הכל הוטלו על המערער 29 חודשי פסילה בפועל.

ראש אחד של הערעור עניינו העונש, כפי שהוטל על המערער, כלומר, עונש הפסילה, וכאמור מדובר בהסדר טיעון שכובד בעניין זה, ואין שום הצדקה שבית משפט של ערעור יתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה, והערעור בנקודה זו, כמובן, יידחה.

ראש שני לערעור הינו הערעור על ההחלטה המאוחרת של בית משפט קמא מיום 27.09.10, בשאלת "חישוב הפסילה".

בית משפט קמא, בפסקה 5 לגזר הדין כתב "כל הפסילות אשר הנאשם ריצה בגין האירוע נשוא הדיון כאן, עד עתה, ינוכו מעונש פסילת הרישיון הכוללת".

ואילו בהחלטה אשר נתנה ביטוי מעשי לאמירה בגזר הדין, קבע בית משפט קמא "הבקשה לעניין החישוב ימי הפסילה נדחית, למעט ניכוי 13 ימים, מיום 22.02.07 ועד 07.03.07".

בערעור טוען המערער, שנוסף לתקופה שבית משפט קמא חישב, יש לחשב שישים יום פסילה מנהלית, אותה ריצה המערער והציג לי אכן מסמך מיום 30.07.06, ובו הוטלה אותה פסילה מנהלית ע"י קצין משטרה, וכן מבקש המערער לחשב תקופה שבין 06.06.07, מועד בו הוטל מחדש גזר דין על המערער בשל אותו תיק, בעקבות פסק דין קודם שניתן,ף גם כן, בהיעדרו, ועד יום 15.05.08, יום שבו נטל המערער את רישיונו.

לתקופה זו, יש לומר תקופה ממושכת זו, שבין 06.06.07 ועד 15.05.08, אין בידי המערער להביא כל ראיה שהפקיד רישיון או שהפקיד חלף רישיון תצהיר, או כל ראיה אחרת.

לעניין זה, מפנה ב"כ המערער את בית המשפט לעפ"ת 13134-03-09, סורילוב נ' מ"י, של ביהמ"ש המחוזי בנצרת.

לאחר שבחנתי את כלל הנתונים בפרוטוקול של בית המשפט קמא, לעניין "חישוב הפסילה", הנני נעתר לערעור בכל הקשור לשישים יום פסילה מנהלית, והנני קובע שהללו יחושבו לתקופת ימי הפסילה שירצה המערער בתיק הנוכחי.

אינני נעתר לתקופה הממושכת שבין יום 06.06.07 עד יום 15.05.08.

פסק הדין לעניין סורילוב שצוטט לעיל איננו הלכה הנוהגת עפ"י פסיקות של בתי משפט מחוזיים בת"א, ודאי לא לפי הלכת ביטון, של בית המשפט העליון, וממילא אין כל ראיה שהמערער בתקופה זו לא נהג, לא הפקיד רישיון או חלף רישיון בעקבות גזר דין חדש שהוטל עליו בתיק זה, ולכן, לא ניתן להיעתר לחלק זה של הערעור.

הנני אפוא מקבל את הערעור בחלקו, כפי שצוין לעיל, לגבי שישים ימי הפסילה המנהלית.

ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשע"א, 18/11/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: