מאור אבו גוש נ' דיין ואח'

החלטה

רקע ועיקרי טענות המבקש

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' שרביט) בת"ק 50017-01-12 מיום 5.8.12.

סיפור המעשה, בקיצור, הינו כדלקמן: המבקש הינו הבעלים של חנות לממכר חומרי חשמל. משיב 1 (להלן: "המשיב") הינו חשמלאי במקצועו. בכתב התביעה שהוגש על ידי המשיב בבית משפט קמא נטען, כי המשיב רכש סחורה מחנותו של המבקש, ושילם עליה באמצעות המחאות של חברה (משיבה 3) שבבעלות בנו (משיב 2). ואולם, כך נטען, התברר למשיב, בדיעבד, כי המבקש גבה ממנו סכום עודף של 3,341 ₪ והוא דרש מהמבקש להשיבו לו. משסירב המבקש לעשות זאת ואף טען, באמצעות מכתב מבא כוחו, כי קיימת למשיב יתרת חוב, הגיש המשיב את התביעה האמורה. המבקש מצידו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה תבע את יתרת החוב שנותרה, לטענתו, למשיב.

בפסק דינו, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיב ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש. זאת, לאחר שביכר את גרסת המשיב, לה מצא תימוכין בחומר הראיות, על פני גרסת המבקש שעל פי בית משפט קמא, לא נתמכה בראיות.

במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש, כי טעה בית משפט קמא משקיבל את תביעת המשיב. המבקש טוען, כי עד לחודש יולי 2011 היה אחיו הבעלים של החנות ובמועד זה, או בסמוך לו, הוא רכש אותה ממנו. לפיכך, כך נטען, טעה בית משפט קמא משלא ערך הבחנה בין שתי תקופות. האחת, התקופה שלפני מכירת החנות, והשנייה, התקופה שלאחר מכירת החנות. טענת המבקש בהקשר זה היא, כי טעה בית משפט קמא משלא קיבל את טענתו לפיה חלק מהסכומים שטען המשיב כי שילם למבקש, שולמו למעשה לאחיו, בגין סחורה שרכש המשיב בזמן שהחנות הייתה עדיין בבעלותו של האח. המשיב גם משיג על קביעות עובדתיות נוספות של בית משפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובחומר המצוי בתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים (ראו תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן בפרט ולכל אזרח בכלל, להביא לפני בית המשפט עניין בעל ערך כספי מועט, בהליך פשוט ושווה לכל נפש, ללא צורך בהזדקקות לייצוג על-ידי עורכי דין, וללא צורך בהתמצאות בכללי הפרוצדורה ובדקדוקי הדין הנוהגים בהליכים משפטיים המתנהלים ב"מסלול הרגיל". כל זאת במטרה להבטיח הליך לא יקר, יעיל, מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. זה הטעם לכך, שביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות לא קבע המחוקק "זכות ערעור" כפי שהדבר קיים בהליכים אזרחיים "רגילים". ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור. מתי תינתן רשות לערער? הלכה פסוקה היא, כי הרשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" (ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-10 וההפניות שם). ניסיון החיים מלמד, כי רק ביחס לאחוז קטן של פסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות מוגשות בקשות רשות לערער, ורק חלק קטן מבקשות אלו, מתקבל.

מן הכלל אל הפרט. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקש באתי לכלל מסקנה שמקרה זה אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יש לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. אבהיר את הדברים.

עיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא ובפסק דינו מלמד, כי בית המשפט ניהל הליך ראוי. בית משפט קמא שמע את הצדדים, והכריע בתביעה על יסוד הראיות שהונחו לפניו. בית משפט קמא, אשר שמע את העדים, בפרט את המבקש והמשיב, והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, ציין בפסק דינו כי הוא מעדיף את גרסת המשיב, לה מצא תימוכין בחומר הראיות, על פני זו של המבקש, שביחס אליה אף הביע את הסתייגות מסויימת. כידוע, בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות ובשאלת מהימנות, והדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרת הליך של תביעות קטנות.

סוף דבר. הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות. הפיקדון שהפקיד המבקש יושב לידיו.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א באדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: