מאגר מחסנים לוגיסטיים בע"מ נ' צ. סחר קרטון בע"מ

פסק דין

תביעות הדדיות על יסוד הסכם שכירות מחסן ושירותים נלווים, שבין התובעת לנתבעת.

התביעה

בין מאגור 1990 החסנה בע"מ (להלן: "מאגור") לנתבעת, נחתם ביום 19/3/2003 הסכם שכירות של מחסן בשטח של מאות מ"ר בראשל"צ, ולמתן שירותי אחסנה למוצרים, ניהול מלאי, שירותי פריקה, טעינה והכנת משלוחים ללקוחות הנתבעת ("ההסכם הראשון", נספח א' לתצהיר התובעת).

במהלך 2004 העתיקה מאגור את מחסניה ועסקיה מראשל"צ ליבנה ובנוסף, הסבה מאגור את זכויותיה והתחייבויותיה לפי ההסכם הראשון לתובעת. הצדדים פעלו על יסוד הסכם זה מספר שנים.

בשנת 2008 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם חדש ("ההסכם" או "ההסכם מ- 2008", נספח ג' לתצהיר התובעת).

ביום 9/12/08 שלחה הנתבעת לתובעת "הודעה על הפסקת שכירות שירותים" והודיעה כי תסיים את ההתקשרות בין הצדדים החל מיום 1/1/09 ("הודעת הסיום", נספח ד' לכתב התביעה).

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם בכך שפינתה את המושכר באופן חד צדדי והתיימרה לסיים את הסכם השכירות, תוך הפרתו היסודית. הנתבעת הודיעה על כוונתה לסיים את ההתקשרות ונטשה את המושכר בפתאומיות בהתראה של מספר ימים בלבד, לפני שהסתיימה תקופת ההתראה הדרושה להודעה מסוג זה לפי ההסכם (תקופה של 90 ימים) ותוך שהיא נמנעת מלשם לתובעת את דמי השכירות עד תום תקופת ההתראה, כמתחייב לפי ההסכם.

בנוסף, לא שילמה הנתבעת לתובעת, במהלך שנת 2008, את הפרשי ההצמדה למדד.

התביעה היא לתשלום דמי השכירות לתקופת ההתראה (90 ימים) ולתשלום הפרשי המדד עבור דמי השכירות לשנת 2008.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, שעה שביקשה, בניגוד לסעיף האופציה בהסכם, להעלות את המחיר לתקופת ההארכה, באופן חד צדדי ואף הציבה אולטימטום לנתבעת, שלפיו אם לא תיענה לדרישותיה, יהא עליה לפנות את המחסן לאלתר.

התובעת הפרה את ההסכם גם בדרישתה שהנתבעת תשלם הפרשי הצמדה למדד, דרישה שאיננה מעוגנת בהסכם. ההסכם נוסח ע"י התובעת ונפקד ממנו סעיף הצמדה. זאת, בניגוד להסכם הראשון, שכלל סעיף הצמדה מפורש.

בנסיבות אלה, לאחר שמנהל התובעת הודיע לנתבעת כי אי היענותה לדרישות, שאין להן כל יסוד בהסכם, כמוה כסיום ההסכם ותגרור פינוי המחסן, תוך פגיעה ביחסי האמון שבין הצדדים - הרי שלא נותרה ברירה בידי הנתבעת, אלא להודיע על הפרתו של ההסכם ע"י התובעת ועל מנת להקטין נזקיה ולמנוע נזקים צפויים, שכרה מחסן חלופי.

לפי הטענה, בעת פינוי המחסן, נתחוור לנתבעת כי חששה היה מוצדק וכי מנהל התובעת הורה לפועליו לנקוט ב"שביתה איטלקית", דבר שהסב לנתבעת נזק רב, גרם לבזבוז זמן יקר, לחוסר יכולת לספק ללקוחות מוצרים במועד ולאובדן ימי עבודה. סחורה רבה אף אבדה לנתבעת באשמת התובעת.

לפיכך, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, בה נדרשת התובעת לשפותה על נזקיה בסך 550,499.75 ₪, אותם העמידה לצרכי אגרה על סך 400,000 ₪.

תשובת התובעת לתביעה שכנגד

נזקי הנתבעת הנתבעים בגדר התביעה שכנגד נטענו בעלמא, ללא ראיות ממשיות וללא פירוט. לא הוצגו תחשיבים מסודרים וברורים וקיימת כפילות של ראשי הנזק. בנוסף, בכל שלב בו הייתה ההתקשרות באה לסיומה, היה על הנתבעת לשאת בעלויות ההעברה ואין להטילן לפתחה של התובעת.כבר מטעמים אלה, דין התביעה שכנגד להידחות.

הראיות

מטעם התובעת העידו שני מנהליה, מר עקיבא דותן ומר משה דותן, וכן עובד התובעת, מר אשר קהת. מר קובי בן אריה, שהגיש תצהיר מטעם התובעת, לא הגיע לעדות ותצהירו נמשך.