מ"ת 9820-07-14 מדינת ישראל נ' סלימאן(עציר)

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1.כנגד המשיב הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); ניסיון לתקיפת שוטר לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין; וכן הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

בהתאם לנטען בכתב-האישום, ביום 4.7.2014 בסמוך לשעה 00:30, השתתף המשיב בהתקהלות אסורה יחד עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, באזור צומת עיסאוויה, וזאת לשם הפרת הסדר הציבורי. במהלך ההתפרעות, יידו המתפרעים אבנים ובקבוקי תבערה והשליכו צמיגים בוערים לעבר רכבים שנסעו בקרבת המקום. על-מנת לפזר את ההתפרעות הוזעקו למקום כוחות משטרה ומספר אבנים שנזרקו על-ידי המתפרעים פגעו בכלי הרכב המשטרתיים. בהמשך, במהלך הניסיון לפזר את ההתפרעות, כאשר התקרבו כלי רכב משטרתיים לעבר המתפרעים, המשיב וחלק מהאחרים יידו אבנים לעברם. משהגיבו השוטרים באמצעים לפיזור הפגנות, החל המשיב לרוץ ונתפס על-ידי השוטרים. כאשר ביקשו השוטרים לעוצרו, השתולל המשיב תוך שהוא נצמד לכביש והתנגד למעצרו.

טיעוני הצדדים

2.המבקשת טענה לפניי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. עוד צוין כי מתקיימת בנסיבות העניין עילת מסוכנות – הן עקב טיב המעשים, הן נוכח עברו הפלילי (הרחוק יחסית) של המשיב והן נוכח צוק העיתים והמתח הגואה בימים אלה. בהתחשב בכל אלה, עתרה המבקשת שלא להסתפק בחלופה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מנגד, הסנגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וטען כי עקב כך יש מקום לשחרר את המשיב לחלופה , אף ללא המתנה תסקיר מעצר. הסנגור עמד על נסיבותיו האישיות של המשיב, היותו אב ל- 5 ילדים העובד במקום עבודה קבוע ומסודר, וטען כי מעצר המשיב – ולו עד הגשת תסקיר – תפגע בו ובמשפחתו קשות.

הראיות לכאורה

3.בחנתי את הראיות לכאורה שבתיק. הראיה המרכזית מצויה בהודעתו המשטרתית של השוטר דימטרי, שמסר כי ראה את המשיב כאשר אינו רעול פנים, מיידה לפחות 2-3 אבנים לעבר הכוח המשטרתי שהגיע לכפר. השוטר דימטרי מתאר כי המרחק מהמשיב היה כ- 20 מטרים, וכי היתה תאורה של הרחוב וכן של אורות הג'יפ. עוד אעיר כי השוטר דימטרי תיאר כי המשיב לבש גופיה לבנה בעת האירוע (דבר המתיישב עם דברי המשיב בהודעתו המשטרתית, ש' 32). יצוין כי השוטר דימטרי היה נהג הג'יפ ולפיכך יכול היה להביט על המתרחש לפני הג'יפ ובצידיו. אני סבורה כי בהודעתו המשטרתית של השוטר דימטרי יש כדי להקים ראיות לכאורה בעוצמה מספקת להליך שלפניי.

לא נעלם מעיניי כי השוטר דימטרי לא ציין את עצם יידוי האבנים על-ידי המשיב בדו"ח הפעולה (להבדיל מההודעה המשטרתית). עם זאת, דו"ח הפעולה הוא מטבע הדברים תמציתי יותר ביחס להודעה משטרתית הנערכת על-בסיס שאלות של חוקר משטרתי. אף שיהיה צורך לחקור את השוטר דימטרי על הפער האמור בין דו"ח הפעולה להודעה המשטרתית, אינני סבורה כי די בכך כדי ליצור כרסום משמעותי בעוצמת הראיות הלכאוריות. למען שלמות התמונה, יצוין כי יתר השוטרים שהיו באירוע לא מציינים כי ראו את המשיב מיידה אבנים, אלא מציינים כי המשיב התנגד בשלב המעצר. עם זאת, יש הסבר אפשרי לכך בחומר הראיות הלכאורי, בשים לב לכך שבעוד השוטר דימטרי היה נהג הג'יפ, השוטרים האחרים ישבו במקומות אחרים בתוך הג'יפ או עסקו בפעולות אחרות במהלך האירוע עד הפריקה מהג'יפ וביצוע המעצר (כגון: ירי גז). אגב, דווקא העובדה שהשוטרים האחרים אומרים במפורש כי לא זיהו את המשיב מיידה אבנים, מפחית לכאורה חשש לתיאום עדויות בין השוטרים. עוד אומר כי המשיב בהודעתו המשטרתית טען כי הגיע לקרבת המקום כדי לנפח גלגל בפנצ'ריה סמוכה וכי לא ברח אלא השוטרים תפסו אותו בכניסה ותקפו אותו. טענה זו אינה מתיישבת עם מכלול עדויות השוטרים בתיק לעניין התנגדות המשיב למעצרו. לצד זאת, הבנתי מדברי המבקשת כי תלונתו של המשיב הועברה למח"ש ויש להניח כי תיבדק ותתברר.