מ"ת 8347-04-14 פרקליטות מחוז ירושלים פלילי נ' מוחמד(עציר) ואח'

1. הבקשה שלפניי היא בקשה לעיון חוזר, ובגדרה מתבקש בית המשפט לקבוע כי חל כרסום בראיות עד כי אין יסוד להגבלה כלשהי מן ההגבלות שהוטלו על חירותו של המבקש במסגרת תנאי שחרורו, בהחלטתי מ- 23.4.2014. לחלופין מתבקש בית המשפט לאפשר למבקש לשוב ולעסוק במקצועו, עריכת דין, לנוכח הזמן הרב שחלף מעת אותה החלטה והתמשכות ההליכים.

בהחלטתי האמורה קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש ויתר חבריו לכתב האישום, בעבירות של מתן שירות להתאגדות בלתי מותרת, מגע עם סוכן חוץ, ופעולות ברכוש למטרות טרור, הכל כמפורט בה.

2. עיון בטענות ב"כ המבקש עתה מלמד, כי למעשה אין המדובר בבקשה לעיון חוזר בשל כרסום משמעותי במערך הראיות לכאורה, כי אם בבקשה להרהור חוזר בתוקפה של אותה החלטה, לנוכח טענותיו העובדתיות והמשפטיות, שנטענו אז כפי שהן נטענו גם היום. לכל אלה התייחסתי בשעתו ולשם הקיצור אפנה לאותה החלטה.

אביא כאן פסקה אחת מהחלטתי הקודמת:

"לגבי משיב 5 (הוא המבקש בבקשה הנדונה) יש להוסיף עוד, כי שיחות שלו עם משיב 1 נקלטו בהאזנות סתר שבוצעו במסגרת החקירה בתיק זה. כך, בשיחה מיום 1.3.14 נשמע משיב 5 אומר למשיב 1 כי הוא מוחק ולא משאיר אצלו "דפים". לא ניתן מפיו של משיב 5 הסבר של ממש למחיקה (הודעה מיום 28.3.14). נראה, שלו מדובר היה במסרים תמימים, לא היה כל צורך למחוק אותם. כך גם, בשיחה מיום 2.3.14 נשמע משיב 5 אומר למשיב 1 כי אחרי שיסיים לאכול ייתן לו את "המכתבים". כאן המקום להעיר, כי בניגוד לטענתו בחקירה, לפיה ביום 2.3.14 הבין ש"הכיוון משתנה" וכי על כן הודיע על רצונו להפסיק לעבוד עם המשרד, אין לכך כל ביטוי בשיחה האמורה, ועל פניו, ההיפך הוא הנכון. שיחה נוספת שיש להזכיר היא שיחה מיום 25.2.14, במסגרתה מבקש משיב 5 ממשיב 1 לבדוק מה קרה עם עורך הדין אל עבד מעכו, שנעצר יחד עם אשתו וכל עורכי הדין שהוא עובד איתם. הכוונה לעו"ד שנעצר אף הוא בגין חשדות למעשים דומים והוגש נגדו לאחרונה כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה. התעניינות זו של משיב 5 מלמדת, על פניו, כי הוא מודע בזמן אמת לטיב מעשיו. ולבסוף, בשיחה מיום 27.2.14 נשמע משיב 1 מדבר עם משיב 5 על 35 "דפים" (קרי, אגרות) שהעביר לו בדוא"ל בביקור אחד. משיב 5 נשאל בחקירה (28.3.14) היכן האגרות הללו, ותשובתו הייתה שאינו יודע. באותו ביקור עליו מדובר ביקר משיב 5 ארבעה אסירים, ו- 35 אגרות הינו מספר רב שאינו מתיישב, על פניו, עם העברת פריסות שלום ממשפחות".

לא שמעתי כי הראיות עליהן מבוססת פסקה זו התאיינו ואינן.

3. אשר לבקשה החלופית. המבקש הוא כאמור עורך דין במקצועו, ועד למעצרו בגין הפרשה נשוא כתב האישום עבד תשע שנים. אין לו הרשעות קודמות. לא נטען כי במהלך השנה (ויותר) שחלפה מעת ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי הפר את תנאי השחרור. ההליך העיקרי עשוי להתמשך עוד עת רבה, ולחלוף הזמן יש משמעות. נראה כי בנסיבותיו של המבקש, יש בחלוף הזמן כדי להקהות את עוצמתו של החשש שמא ישוב ויבצע מעשים מן הסוג המיוחס לו בכתב האישום (ראו והשוו מ"ת 29304-04-11 מדינת ישראל נ' סוהר איוב (18.7.2011)).

4. עוד יש להפנות לכך שתנאי שחרורו של משיב 4, עו"ד אבו-סנינה, הוקלו במהלך השנה שחלפה, בהסכמת המאשימה, עד שלבסוף אופשר לו לצאת לעבודה (אם כי במשרד רואי חשבון ולא במקצועו) בלא פיקוח, והוא שוהה במעצר בית לילי בין השעות 23:00 עד 06:00. על פי הראיות לכאורה, עו"ד אבו סנינה מעורב במאות מקרים של ביקורי אסירים (כ- 400), בעוד שהמבקש מעורב בכ- 70 ביקורים.

כמו כן יש להפנות להחלטתי מ- 21.5.2015, בה קיבלתי את בקשתו של משיב 6, עו"ד אסכאפי, לאפשר לו לשוב ולעסוק במקצועו, במשרדו של עורך דין אחר ותחת פיקוחו. לבקשה זו נעתרתי מתוך שמצאתי כי מעורבותו של עו"ד אסכאפי במעשים העומדים ביסוד כתב האישום היא הנמוכה מכולן, ולאחר שהתחייב כי לא יעסוק בתחום המשפט הפלילי ולא יבקר אסירים.