מ"ת 8217-12-14 מדינת ישראל נ' אבו קרינאת(עציר)

בפני בקשה של המדינה לעצור המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בקשה זו הוגשה לראשונה על ידי המדינה ביום 30.12.14 לאחר שהמדינה טענה כי חרף החלטת כב' השופט בן טולילה לפיה אמור היה המשיב להתייצב בבית המשפט ביום 26.12.14, לא התייצב המשיב.

בהחלטה מיום 30.12.14, אשר ניתנה ע"י מותב זה, זומן המשיב לדיון בפני אשר אמור היה להתקיים ביום 31.12.14. (המדובר בזימון באמצעות משטרת ישראל ולא בצו הבאה).

ביום 31.12.14, לא איתרה משטרת ישראל את המשיב, הוא לא התייצב לדיון, ובית המשפט הורה על מחיקת הבקשה.

ביום 12.1.15, אותר המשיב על ידי משטרת ישראל, נעצר, ואילו התביעה הגישה כנגדו בקשה מחודשת למעצר עד לתום ההליכים בהישען על כתב האישום אשר הוגש ביום 30.12.14.

ללא קשר לבקשה זו, הגישה המדינה כנגד המבקש גם כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת תנאי שחרור, זאת בבית משפט השלום בבאר שבע וללא בקשה למעצר עד לתום ההליכים כתוצאה מכתב האישום האחר.

ביום 12.1.15 התקיים הדיון בראשון בבקשה מחודשת זו של המדינה בפני, כאשר במהלך דיון זה ביקש ב"כ המשיב דחייה של הדיון לצורך לימוד התיק.

בקשת ב"כ המשיב כובדה על ידי, והמשיב נעצר עד למתן החלטה אחרת כאשר המשך הדיון נקבע בפני ליום 14.1.15.

ביום הדיון הנוסף, טען בפני ב"כ המשיב מספר טענות "מקדמיות" כדבריו, וזאת לאחר שהסכים כי כנגד המשיב יש ראיות לכאורה ביחס לכתב האישום נשוא הבקשה.

בבסיס עמדת ההגנה הטענה לפיה מעצר הימים אשר קדם להליכים שבפני, והפרת התנאים שבו לכאורה, אינו רלוונטי להליך שבפני שכן שאלת ההפרה לכאורה לא הוכחה כלל ולא נדונה בפני "שופט הימים" במסגרת בקשה שאותה אמורה הייתה המדינה להגיש אליו אם אכן התרחשה הפרה כזו.