מ"ת 7758-10-14 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן(עציר)

בפני בקשה של המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגת רכב בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וכן נהיגה ברכב כאשר רישיון נהיגתו אינו תקף.

בהתאם לנתוני הבקשה, נשפט המשיב ביום 17.11.08 בבית המשפט המחוזי באר-שבע, והורשע בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה יחד עם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

כתוצאה מאותה הרשעה, נגזרו על המשיב 4 שנות מאסר בפועל ורישיון נהיגתו נפסל לתקופה של 14 שנים.

בנוסף, נגזר על המשיב מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים מיום שחרורו ממאסר, שהוא בר הפעלה בפרשה זו כתוצאה מהנהיגה הלכאורית בזמן פסילה.

מאחר ותיק החקירה אשר הוגש לעיונו של בית המשפט כולל ראיות לכאורה לעצם הנהיגה על ידי המשיב (ראיות הנשענות על עדויות ראייה של שוטרים במקום עיקובו של המשיב), התרכז הדיון בפני בשאלת מסוכנותו של המשיב והסיכוי לאינה בדרך של חלופת מעצר.

לצורך בחינת החלופות, נשלח המשיב לקבלת תסקיר מעצר שתוצאותיו הוגשו לעיוני ביום 19.11.14.

בהתאם לקביעתו של שירות המבחן, אין בחלופות המצעות כדי להוות חלופות מתאימות ומאיינות מסוכנות ביחס למשיב.

בית המשפט, על אף עמדת שירות המבחן שמע את חקירת החלופות המוצעות בפניו, תוך שהתרשם מפוטנציאל הסמכות הנשקפת מהם ביחס למשיב בפרשה זו.

כאשר נדרש בית המשפט להחלטה מסוג זה, ניצבת שאלת יכולת מתן האמון במשיב במרכז הדיון.