מ"ת 7461-12-15 מדינת ישראל נ' אלהואשלה(עציר)

לפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

1. נגד המשיב הוגש (ביום 3.12.2015) כתב אישום המייחס לו שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

   על פי הנטען בכתב האישום, המשיב יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה ושהיה רעול פנים, שדדו זוג אנשים שישבו ברכב ביום 16.11.2015 סמוך לאחר חצות ליד השוק העירוני בדימונה.

   על פי כתב האישום, המשיב והאחר התקרבו לרכב ודרשו מהמתלונן כסף. השיב, כך נטען, חיטט בתא הכפפות, פתח את מכסה משענת היד בין שני המושבים והוציא משם אלה טלסקופית. הוא אחז באלה באופן מאיים כלפי המתלונן והמשיך לחפש חפצי ערך ברכב. חברו בעט במתלונן כדי למנוע התנגדותו. המשיב, לפי הנטען, גם תלש שרשרת מצווארו של המתלונן וכן גנבו ממנו השניים טלפון נייד.

    

2. בד בדב עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

   בבקשה ובדיון לפני טען ב"כ המבקשת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, במתבססת על כך שעל גבי רכבו של המתלונן נמצאו טביעות אצבע של המשיב ועל כך שהמתלונן זיהה את המשיב במסדר זיהוי תמונות.

   ב"כ המבקשת הפנה גם לכך שבחקירות לא היה המשיב עקבי בתשובתו לשאלה היכן היה בליל השוד. תחילה סיפר שהיה בדירתה של "מישהי שהוא מכיר אך לא יודע את שמה", באשדוד, ובהמשך אמר כי באותו יום היה עם אשתו ואחיו.

    

3. ב"כ המשיב מסכים כי יש ראיות לכאורה אך טוען לכרסום שפוגע במדיה ניכרת בעוצמתן של הראיות. ב"כ המשיב טוען כי גרסת המשיב כי היה בליל האירוע עם אשתו ואחיו אומתה ע"י אשתו והאח, כך שהאליבי לא הופרך.

   ב"כ המשיב מביע תמיהה על כך שהאירוע לא מצולם במצלמות שמצלמות את השוק העירוני בדימונה. נטען כי בשחזור המתלונן לוקח את השוטרים ליער מחוץ לדימונה, דבר שאינו מתיישב עם הטענה כי השוד ארע באזור השוק העירוני בדימונה.

   ב"כ המשיב מפנה לכך שלפני זיהוי ט.א. אף אחד מהמתלוננים לא זיהה את המשיב כאשר הוצגו להם 181 תמונות של חשודים, הגם שתמונתו של המשיב הייתה ביניהם. המתלוננת אף הצביעה על אדם אחר, שאינו המשיב.

   ב"כ המשיב גם מביע תמיהה על כך אין ט.א. מפנים הרכב, הגם שנטען כי המשיב חיטט בתא הכפפות ובמקומות נוספים ברכב.

   ב"כ המשיב מוסיף וטוען לפגיעה במשקלו של מסדר זיהוי התמונות שנערך ללא עורך דין. לטענתו, היו צריכים ראשית לעצור את המשיב ואז לערוך מסדר זיהוי אליו הסנגוריה הציבורית הייתה שולחת עורך דין.

   לטענתו, ניתן היה לצפות שהמתלוננת תזהה את המשיב שכן היא הייתה מקדימה במושב שליד הנהג כשהמשיב וחברו נכנסו לרכב.