מ"ת 7323-08-14 מדינת ישראל נ' זרו(עציר) ואח'

ההליך

מדובר בבקשה למעצר המשיבים 1-3 עד תום ההליכים.

כתב האישום

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בבקשה למעצר עד תום ההליכים מיום 8.8.14, נטען שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים 1-3 בכתב האישום, וכן שקיימת נגד המשיבים עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן קיים יסוד סביר לחשש שיסכנו את בטחון הציבור. חשש זה נלמד מהתנהגותם, לאחר ששדדו את המתלונן תוך שימוש באיומים ובאלימות, בצוותא חדא, והכל בשל מניע של בצע כסף, כאשר לאחר השוד ברחו מהמקום עם השלל.

כמו כן, קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(א), שכן קיים חשש כי אם ישוחררו המשיבים, ינסו להימלט מאימת הדין או שינסו לשבש הליכים, זאת בשים לב לכך שהמשיב 1, אשר הודה בביצוע השוד והפליל את המשיבים 2 ו-3 חושש להתעמת איתם, ועדים נוספים חוששים להפליל את המשיבים 1-3. עוד נטען, כי מסוכנות המשיבים מתגברת לנוכח עברם הפלילי, כאשר למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, אלימות והפרת הוראה חוקית, למשיב 2, הרשעה קודמת בעבירה של דרישת נכס באיומים, ובאמתחתו מאסר על תנאי בר הפעלה, ולמשיב 3 הרשעות ומאסרים בעבירות אלימות, רכוש, הדחה בחקירה וסמים.

בדיון מיום 12.8.14, שהתקיים בפני השופט ג' גדעון, טען ב"כ המשיב 3 ביחס לשאלת הראיות לכאורה, נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית נגד המשיב 3.

בדיון לפניי מיום 18.8.14, הסכימו ב"כ המשיבים 2 – 3 לקיומן של ראיות לכאורה, ולגבי המשיב 1 הוסכם לקיומן של ראיות לכאורה וכן לעילת מעצר.

ב"כ המשיבים 1 ו-3 טען כי מדובר באירוע ספונטני שלא תוכנן מראש, כאשר המשיב 1 אמר בחקירתו כי היה שיכור, ולגבי המשיב 3, המתלונן לא זוכר מה היה חלקו בפרשה. כמו כן, הדברים שנגנבו הינם בגדר בטל בשישים, ולא ניתן לפסול מראש כל סוג של חלופה שתוצע. אף שנשקפת מסוכנות מהמשיב 1 ו-3, הרי שיתכנו חלופות שיהא בהן כדי לצמצם את רמת המסוכנות הנשקפת, ועל כן יש לקבל תסקיר שרות מבחן בעניינו של המשיב 1.

לגבי המשיב 2, טען ב"כ כוחו, כי מדובר באירוע ספונטני, כאשר חלקו של המשיב 2 באירוע הינו שולי. המשיב 2 היה שיכור, והאירוע היה ספונטני ולא תוכנן מראש על ידי שלושת המשיבים. נוכחותו של המשיב 2 באירוע אינה פלילית ואין דבר הקושר אותו לאירוע של שוד אלים. לדבריו, מדובר במשיב צעיר, כבן 28, עברו הפלילי אינו מכביד, כאשר לחובתו הרשעה פלילית אחת משנת 2009. כן טען, כי הנזק שנגרם למתלונן הינו נמוך, ויש לשקול לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר ולהפנותו לקבלת תסקיר שרות המבחן.

מנגד, טענה ב"כ המבקשת כי יש להורות על מעצר המשיבים 1- 3 עד תום ההליכים נגדם. לדבריה, אין להפנות את המשיבים לקבלת תסקיר, שכן מדובר במעשים חמורים ואלימים שבוצעו על ידיהם ללא כל סיבה. המשיבים תקפו את נהג המונית יחדיו, היכו אותו ושדדו ממנו כסף ומכשיר טלפון סלולארי. בנוסף, לשלושת המשיבים עבר פלילי ובמקרה זה לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

דיון

לאחר עיון בחומר הראיות שהועמד לעיוני ובטענות הצדדים, ולאור הסכמת ב"כ הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה, נראה לי כי קיימת תשתית ראייתית נגד המשיבים 1-3, המקימה עילת מעצר. מסוכנתם של המשיבים 1-3 עולה על פניה מעצם מעורבותם הלכאורית בעבירות נשוא כתב האישום. מדובר במעשה שוד בחבורה, כאשר השתתפות יחד של חבורה עבריינית, במעשה מסוג זה, מלמדת על מסוכנות.

כידוע הוא, כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לשאלה, האם הראיות שברשות המאשימה מלמדות על אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, אלא שהפוטנציאל הראייתי הגלום בחומר הראיות מקים סיכוי סביר כי חומר זה, לאחר עיבודו במהלך המשפט, יוביל לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר (ראו, לעניין זה, בש"פ 2916/12 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 25.4.2012; בש"פ4329/12 אימאם נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 13.6.2012).